כרכרי

הוֹי, כִּרְכָּרִי, בֶּן-בְּדִיל, צֵא בְּמָחוֹל, רוּץ בְּגִיל! מִבֵּית אָבִי רוּץ וּמְצָא-לִי אֶת כּוֹכָבִי וּמַזָּלִי. סֹב אֶל הֹדּוּ, פְּנֵה אֶל כּוּשׁ וַעֲשֵׂה לִי שָׁם רְכוּשׁ; בְּלִי יְגִיעָה וּבְלִי טֹרַח לִי הָבִיאָה אוֹצְרוֹת קֹרַח. הוֹי, סְחוֹר, סְחוֹר, סְחוֹר, קְפֹץ עַל הָר וּפְסַח עַל בּוֹר, שֻׁלְחָן כֻּלּוֹ, לְךָ כַּמִּישׁוֹר, סֹב אֶת-גְּבוּלוֹ קַל כַּכִּישׁוֹר! כִּרְכָּר הוֹלֵךְ – פַּנּוּ שְׁבִיל! קְפִיצָה – פַּרְסָה, פְּסִיעָה – מִיל! יָצֹא יָצָא לְמַסָּעָיו; פִּתְאֹם מָצָא הַר שֶׁל זָהָב. הֶרָה, הֶרָה, הֶרָה, פְּנֵה, עַל הַמְּצִיאָה נְפֹל וּזְכֵה! זְכֵה, כִּרְכָּרִי, שֶׁמָּא יַקְדִּי – מֵנִי צָרִי וּמִתְנַגְּדִי. אַךְ הַכִּרְכָּר בֶּן-הַבְּדִיל נָסוֹג אָחוֹר – אִי, אֱוִיל! – זָחַל, רָעַד, נָד וַיָּעַף – וְלֹא בָּא עַד הַר הַזָּהָב. רֶגַע עוֹד כַּשִּׁכּוֹר חָג. פִּתְאֹם נָפַל – לִבִּי פָּג!... גִּמֶּל – גִּיל לִי! הֵידָד, בָּא-גָד! בֶּן-בְּדִילִי בִּי לֹא בָּגַד! הוֹי, נֵס גָּדוֹל הָיָה שָּם. נֵס – כָּמוֹהוּ עוֹד לֹא קָם! – אִישׁ עֲמִיתִי יָצָא נָקִי, נִמְלָא כִּיסִי, תַּם מִשְׁחָקִי...הוי, כרכרי, בן-בדיל, צא במחול, רוץ בגיל! מבית אבי רוץ ומצא-לי את כוכבי ומזלי. סוב אל הודו, פנה אל כוש ועשה לי שם רכוש; בלי יגיעה ובלי טורח לי הביאה אוצרות קורח. הוי, סחור, סחור, סחור, קפוץ על הר ופסח על בור, שולחן כולו, לך כמישור, סוב את-גבולו קל ככישור! כרכר הולך – פנו שביל! קפיצה – פרסה, פסיעה – מיל! יצוא יצא למסעיו; פתאום מצא הר של זהב. הרה, הרה, הרה, פנה, על המציאה נפול וזכה! זכה, כרכרי, שמא יקדי - מני צרי ומתנגדי. אך הכרכר בן-הבדיל נסוג אחור – אי, אויל! – זחל, רעד, נד ויעף – ולא בא עד הר הזהב. רגע עוד כשיכור חג. פתאום נפל – לבי פג!... גימל – גיל לי! הידד, בא-גד! בן-בדילי בי לוא בגד! הוי, נס גדול היה שם. נס – כמוהו עוד לא קם! – איש עמיתי יצא נקי, נמלא כיסי, תם משחקי...

מקור: "נחום נרדי: חנוכה - שירי ילדים", הוצאת נחום נרדי, 1960, עמוד 4