שירת הקציר

נָפוֹל נָפְלָה תּוֹךְ הַשָּׂדֶה שִׁירַת קוֹצְרִים אַדִּירָה. הַשִּׁבֳּלִים הַמָּזְהָבוֹת כּוֹרְעוֹת, קוֹרְסוֹת עִם הַשִּׁירָה. אִסְפוּ בִּרְכַּת אֲדֹנָי מִן הָהָר וּמִן הַגָּיְא! מַלְּאוּ, מַלְּאוּ אֶת הַגְּרָנִים בְּרָכָה, בְּרָכָה, בְּרָכָה לְרֹב שָׁנִים. עָלֹה עָלְתָה שִׁירַת קוֹצְרִים נָפוֹל נָפְלָה תּוֹךְ הַקָּמָה בְּרוּכָה טַלְלֵי שָׁמַיִם רְוַת מִשְׁמַנֵּי הָאֲדָמָה. אִסְפוּ בִּרְכַּת אֲדוֹנַי...נפול נפלה תוך השדה שירת קוצרים אדירה. השיבולים המזהבות כורעות, קורסות עם השירה. אספו ברכת אדוניי מן ההר ומן הגיא! מלאו, מלאו את הגרנים ברכה, ברכה, ברכה לרוב שנים. עלה עלתה שירת קוצרים נפול נפלה תוך הקמה ברוכה טללי שמים רוות משמני האדמה. אספו ברכת אדוני...

מילות השיר מתוך המערכה הראשונה של המחזה "הנביא" מאת יצחק קצנלסון (סריקה מתוך מהדורה שנייה, הוצאת "ספר", לודז', תרפ"ב 1922). במערכה זו, חנני, אלדד ומידד הם הנערים הקוצרים בשדהו של עובדיה.

בפתח המערכה: "שדה בקרבת שׁוּנֵם. צהרים. האור רב והשרב גדול. שבלי הקמה הבשלה מורידות ראשיהן המלאים תחת קרני השמש. בתוך הקמה נוצצים מגלים..."