בת הרב ואמה

אִמִּי, אִמִּי! הִנֵּהוּ שׁוּב, הִנֵּהוּ הָאַבִּיר! הוּא פֹּה בַּיּוֹם, הוּא פֹּה בַּלֵּיל, נֶחְבָּא בְּצֵל הַקִּיר. בִּתִּי, בִּתִּי! אוֹי וַאֲבוֹי! אוֹי לִי, וְלָךְ אֲבוֹי! יוּאַר הַיּוֹם רָאָה אוֹתָךְ אוֹתוֹ אַבִּיר, הַגּוֹי. אִמִּי, אִמִּי! אוֹמֵר הוּא לִי: אָרוּר עַמִּי מֵאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא, חֶלְאַת יוֹשְׁבֵי תֵבֵל. בִּתִּי, בִּתִּי! אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִקְּבֶנּוּ אֵל. בַּת רַבָּנִים – עֶשְׂרִים דּוֹרוֹת – אַתְּ בַּת-רַב בְּיִשְׂרָאֵל. אִמִּי, אִמִּי! אוֹמֵר הוּא לִי: קָסוֹם קָסַמְתִּי לוֹ, אֵינוֹ אוֹכֵל, אֵינוֹ יָשֵׁן – אָבַד יוֹמוֹ, לֵילוֹ. בִּתִּי, בִּתִּי! אוֹי וַאֲבוֹי! אוֹי לִי, וְלָךְ אֲבוֹי! סָגַר עָלֵינוּ הַמָּצוֹד, סָגַר מִצֵּאת, מִבֹּא. אִמִּי, אִמִּי! אוֹמֵר הוּא לִי: יַרְבֶּה רִקְמָה וָשֵׁשׁ, יִתְלֶה עָלַי רְבִיד זָהָב, – תֹּאכְלֵן קִנְאָה כָּאֵשׁ. בִּתִּי, בִּתִּי! בִּרְבִיד זָהָב, עוֹטֶה רִקְמָה וָשֵׁשׁ, בָּךְ יִסְתַּכֵּל מִן הַגְּזֻזְטְרָה, כִּי יִזְרְקוּךְ בָּאֵשׁ.אמי אמי הנהו שוב הנה הוא האביר הוא פה ביום הוא פה בליל נחבא בצל הקיר בתי בתי אוי ואבוי אוי לי ולך אבוי יואר היום ראה אותך אותו אביר הגוי אמי אמי אומר הוא לי ארור עמי מאל בעולם הזה בעולם הבא חלאת יושבי תבל בתי בתי ארור האיש אשר יקבנו אל בת רבנים עשרים דורות את בת רב בישראל אמי אמי אומר הוא לי קסום קסמתי לו אינו אוכל אינו ישן אבד יומו לילו בתי בתי אוי ואבוי אוי לי ולך אבוי סגר עלינו המצוד סגר מצאת מבוא אמי אמי אומר הוא לי ירבה רקמה ושש יתלה עליי רביד זהב תאכלן קנאה כאש בתי בתי ברביד זהב עוטה רקמה ושש בך יסתכל מן הגזוזטרה כי יזרקוך באש

מקור: "שירי עבודה ומולדת קובץ שני", מרכז לתרבות והסברה, עמוד 32