מילים: אהרון זאב
(לחנים נוספים לטקסט זה)
לחן: שרה לוי-תנאי
|
זמרשת, משתתפי האירוע  |
גיל אלדמע  ביצוע:
עזרא כדורי 
שנת הקלטה: 6.8.1996
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה. (השיר נמצא בתזמון 0:15:31).
צביה בורנשטיין 
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
ותיקי הגבעטרון  ביצוע:
תחיה קלינהוף 
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
עמוס ברץ, עליזה נול, יונה שפירא 
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה.
מקליטות: דריה ישראלי ורחל דויטש, במסגרת סדנה לאתנומוסיקולוגיה באוניברסיטת בר אילן
מחבר המילים היה חבר דגניה א' ולכן יונה שפירא אומרת: זה הוא כתב לנו, לילדים.
הוקלט במסגרת: סדנת אתנומוסיקולוגיה בעמק הירדןבשנות ה-40, בבית הספר "בית חינוך לילדי עובדים" בחיפה, נהגו הילדים לפרוש מפית רקומה על השולחן, ולפני אכילת הכריך היו שרים את "אכלו ילדים לחם תוצרת".
מספר עמוס רחמן (נ' 1933): זהו שיר פרסומת למאפייה בטבריה שנקראה "תוצרת".
מספרת צפורה סמברג (נ' 1931):
למדנו את השיר בהיותי בכיתה א'. באותם ימים היה בארץ מבצע (מילה זאת עוד לא הומצאה) שכנוע של "היישוב" לקנות מתוצרת הארץ (ראה "לחם תוצרת"). התעשייה עמדה עדיין על כרעי תרנגולת. האבטלה ("חוסר עבודה") הכתה בכול ולא מעטים חזרו לארצות מוצאם כי עמדו על סף רעב.
הבעיה היתה שממשלת הוד מלכותו הבריטי כלל לא עודדה את התעשייה; ההיפך הוא הנכון: היישוב היהודי היה כצנינים בעיניהם וחשוב היה להם לתמוך בתעשיה בארצם ע"י יבוא משם ומכירת תוצרתם בארץ. זכור לי שכל התלמידים קיבלו פנקסים להדבקה וכל קנייה מתוצרת הארץ זיכתה את הקונה בתלוש, שהודבק בפנקס.
המצב השתנה בפרוץ מלחמת העולם השנייה. הצבא הבריטי הזמין כאן מדים, נעליים ומצרכים אחרים למספר הגדול של החיילים שהוצבו פה (אולי גם בגלל העובדה שההפלגה בים התיכון לא הייתה בטוחה). היתה תעסוקה מלאה ועד כמה שזכור לי זה נקרא פרוספריטי.
ביצועים נוספים:
- משתתפי "נתיב הזמר" (וידיאו)
- חיים גורי (וידיאו)
לשיר לחן נוסף, שרק חלק קטן ממנו נשמר בזיכרון. ראו כאן.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תיווי: יואב בלינסקי על פי "נתיבה בן-יהודה - אוטוביוגרפיה בשיר וזמר" עמ' 60