רְאִיתִיךְ עִם כַּד צָמוּד אֶל הַשְּׂפָתַיִם, וַאֲנִי יוֹשֵׁב עַל מִשְׁלָטִי בָּדָד, אַתְּ בְּצִמְאוֹנֵךְ שָׁתִית מִמֶּנּוּ מַיִם הוֹי, חֲבָל, חֲבָל שֶׁגַּם אֲנִי אֵינֶנִּי כַּד. הוֹי, חֲבָל, חֲבָל חֲבָל, חֲבָל שֶׁגַּם אֲנִי אֵינֶנִּי כַּד. לוּ הָיִיתִי כַּד כָּזֶה בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ, לוּ חִמַּמְתְּ אוֹתִי בְּלַהַט צִמְאוֹנֵךְ, כְּמוֹ לְהַתְקָפָה הָיִיתִי רָץ אֵלַיִךְ, הוֹי, חֲבָל, חֲבָל שֶׁאֵין אֲנִי, אֲנִי כַּדֵּךְ. הוֹי, חֲבָל... אָז שִׁלַּבְנוּ שְׁנֵינוּ גַּם לֵבָב גַּם זְרוֹעַ וְיָרַדְנוּ מֵהַמַּעְיָן לִשְׁאֹב, נַעֲרָתִי שֶּׁלִּי, אִמְרִי בְּשֵׁם אֱלֹהַּ הֲתַסְכִּימִי כַּד צָמֵא כָּמוֹנִי לֶאֱהֹב. הוֹי, חֲבָל... אָז אֶהְיֶה נֶחְמָד וְלֹא אַרְבֶּה "צִ'יזְבָּטִים" וּלְהַבִּיט עָלַיִךְ לֹא תִּשְׂבַּע עֵינִי הוֹי, מִשְׁלַט חַיַּי, אֲנִי לִבִּי נָקַעְתִּי וְכָעֵת כְּבָר לֹא אֵדַע אִם אָנֹכִי אֲנִי. הוֹי, חֲבָל... שָׁר אֲנִי לָךְ שִׁיר עַל כַּד וְעַל שְׂפָתַיִם, עַל אֶחָד תָּקוּעַ בַּמִּשְּׁלָט בָּדָד, מֶה עָצוּם לִחְיוֹת בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם וְלִשְׁתּוֹת אִתָּךְ, "חַבּוּבָּה", מֵאוֹתוֹ הַכַּד. הוֹי, חֲבָל...ראיתך עם כד צמוד אל השפתײם, ואני יושב על משלטי בדד, את בצמאונך שתית ממנו מים הוי, חבל, חבל, שגם אני אינני כד. הוי, חבל, חבל חבל, חבל שגם אני אינני כד. לו הײתי כד כזה בזרועותיך, לו חיממת אותי בלהט צמאונך, כמו להתקפה הײתי רץ אליך, הוי, חבל, חבל שאין אני, אני כדך. הוי, חבל... אז שילבנו שנינו גם לבב גם זרוע וירדנו מהמעין לשאוב, נערתי שלי, אמרי בשם אלוה התסכימי כד־צמא כמוני לאהוב. הוי, חבל... אז אהיה נחמד ולא ארבה "צי'זבטים" ולהביט עליך לא תשבע עיני הוי, משלט־חײ, אני ליבי נקעתי וכעת כבר לא אדע אם אנוכי אני. הוי, חבל... שר אני לך שיר על כד ועל שפתײם, על אחד תקוע במשלט בדד, מה עצום לחיות בין ארץ ושמײם ולשתות איתך, "חבובה", מאותו הכד. הוי, חבל...