היה היו אי פעם בחורים

הַלַּיְלָה בָּא, עָנָן עַל הַצַּמֶּרֶת, וְקַר לְךָ וְרוּחֲךָ נִרְגָּז. נִדְמֶה לְךָ שֶׁכָּל אִשָּׁה עוֹבֶרֶת אֵינֶנָּה זֹאת מַה שֶּׁהָיְתָה אֵי-אָז. אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה. אַךְ גַּם לִבִּי כָּמוֹךָ נֶאֱנָח: הָיוּ לֵילוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ עַד שַׁחַר וְכָל בָּחוּר הָיָה אַחֵר כָּל כָּךְ הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים, אַתֶּם אֶת זֹאת אוּלַי אֵינְכֶם זוֹכְרִים. אֶחָד אֲשֶׁר חִבְּקַנִי - אֶת כָּל חַיָּיו חִבֵּק, אֶחָד שְׁנְּשָׁקַנִי - אֶת כּוֹכָבוֹ נִשֵּׁק. אֶחָד אָמַר: זִכְרִינִי, אָרוּר מֵפֵר הַבְּרִית! אֶחָד אָמַר: הַמְתִּינִי, כִּי לִי אַתְּ לְתָמִיד. אַתֶּם אֶת זֹאת אוּלַי אֵינְכֶם זוֹכְרִים, הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים. הָיֹה הָיוּ, הָלְכוּ וְלֹא יָשׁוּבוּ. הָיֹה הָיוּ. טוֹבִים וַאֲהוּבִים. כֵּן, כָּכָה זֶה. עַל כֵּן הַשִּׁיר עָצוּב הוּא, כִּי אֶת הַטּוֹב לוֹקֵחַ אֱלֹהִים. אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה. בָּחוּר וְטוֹב – בָּחוּר הוּא וְגַם טוֹב. אַךְ לָמָּה זֶה רַק הַמֵּתִים עִם שַׁחַר יוֹדְעִים תָּמִיד אַחֶרֶת לֶאֱהֹב?... הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים... הַיּוֹם בּוֹנִים פֹּה אֶרֶץ לְתִפְאֶרֶת, וְשִׁיר חָדָשׁ. וּפֶרַח. וּנְעוּרִים. וְהַבָּנוֹת לוֹבְשׁוֹת שִׂמְלָה אַחֶרֶת. כֵּן כֵּן, אֲבָל... אֵיפֹה הַבַּחוּרִים? אֵיפֹה הֵם? שָׁר הָרוּחַ בַּשַּׁלֶּכֶת. אֵיפֹה-אֵיפֹה הֵם? שִׁירוּ עִמָּדִי, כִּי קַר כָּל-כָּךְ בִּלְעֲדֵיהֶם לָלֶכֶת וְאֵין זוֹכֵר אוֹתָם עוֹד מִלְּבַדִּי. הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים...הלילה בא, ענן על הצמרת, וקר לך ורוחך נרגז. נדמה לך שכל אישה עוברת איננה זאת מי שהיתה אי-אז. אני יודעת: ככה זה, כן ככה. גם לבבי כמוך נאנח: היו לילות שנמשכו עד שחר וכל בחור היה אחר כל כך היה היו אי-פעם בחורים, אתם את זאת אולי אנכם זוכרים. אחד אשר חבקני - את כל חייו חיבק, אחד שנשקני - את כוכבו נישק. אחד אמר: זכריני, ארור מפר הברית! אחד אמר: המתיני, כי לי את לתמיד. אתם אולי את זאת אינכם זוכרים, אבל היו כאלה בחורים. היה היו, הלכו ולא ישובו. היה היו. טובים ואהובים. כן, ככה זה. על כן השיר עצוב הוא, כי את הטוב לוקח אלוהים. אני יודעת: ככה זה, כן ככה. בחור וטוב - בחור הוא וגם טוב. אך למה זה רק המתים עם שחר יודעים תמיד אחרת לאהוב?… היה היו אי-פעם בחורים... היום בונים פה ארץ לתפארת, ושיר חדש. ופרח. ונעורים. והבנות לובשות שמלה אחרת. כן כן, אבל... איפה הבחורים? איפה הם? שר הרוח בשלכת. איפה-איפה הם? שירו עימדי, כי קר כל-כך בלעדיהם ללכת ואין זוכר אותם עוד מלבדי. היה היו אי-פעם בחורים...