בת שבע

עֵת אֶל עָנָן אַמְרִיא עַל כְּנַף הָרוּחַ – אֲנִי זוֹכֵר, בַּת-שֶׁבַע, רַק אוֹתָךְ, וְעֵת עִם לַיִל הַמָּטוֹס יָנוּעַ – הוּא לַכּוֹכָב נִשְׁבָּע, כִּי לֹא יִשְׁכַּח. גַּם אִם רָחַקְנוּ, הֵן אִתָּךְ אֲנַחְנוּ, בַּהַפְצָצָה, בִּבְרַד הַכַּדּוּרִים, אֶת בִּרְכָתֵנוּ לָךְ תָּמִיד שָׁלַחְנוּ, גַּם הַמָּנוֹעַ זֶמֶר לָךְ יַרְעִים: בַּת-שֶׁבַע, בַּת-שֶׁבַע, הַזֶּמֶר הוּא לָךְ, מִדָּן עַד בְּאֵר-שֶׁבַע אוֹתָךְ לֹא נִשְׁכַּח! מִמְּרוֹם הַשָּׁמַיִם לָךְ זֶמֶר נִשְׁלַח, נִשְׁתֶּה נָא "לְחַיִּים" עִם כָּל הַפַּלְמָ"ח! בַּת-שֶׁבַע! עֵת אֶל הַחוֹף הִגַּעְתִּי עִם הַלַּיִל וְהַסְּפִינָה הִנֵּה קָרְבָה בַּלָּאט – חָלַמְנוּ, יַלְדָּתִי, הַרְבֵּה עָלַיִךְ, וּמָה, וּמַה תֹּאמְרִי עָלֵינוּ אַתְּ. וְעֵת הַמַּשְׁחִיתָה נָגְחָה נָגוֹחַ, וְלַסִּפּוּן הֻטְּלוּ פִּצְצוֹת הַגַּז – אֶת בִּרְכָתִי שָׁלַחְתִּי עַד אֵין כֹּחַ, וְהַגַּלִּים לָךְ שָׁרוּ כְּמוֹ אָז: בַּת-שֶׁבַע, בַּת-שֶׁבַע... בַּת-שֶׁבַע, עֵת הָיִית בְּחִתּוּלַיִךְ, כְּבָר בַּמִּדְבָּר גָּמָאנוּ מֶרְחַקִּים, כָּל הַמְּדוּרוֹת אָז בָּעֲרוּ אֵלַיִךְ, וְשָׁרוּ לָךְ אֶת שִׁיר הַוָּתִיקִים. עַתָּה גָּדַלְתְּ, יָפִית, עַלְמָה בַּת-תֹּאַר, וְאָנוּ בַּדְּרָכִים הָאֲפֵלוֹת – אוֹתָךְ זוֹכְרִים, כִּי אֵיךְ נוּכַל לִשְׁכֹּחַ, הַקְשִׁיבִי, מַה שָּׁרִים לָךְ הַלֵּילוֹת: בַּת-שֶׁבַע, בַּת-שֶׁבַע... בַּת-שֶׁבַע, גַּם אֲנִי אָשִׁיר אֵלַיִךְ, וְאַתְּ אוֹתִי כִּמְעַט שֶׁלֹּא יָדַעְתְּ – אֲנִי אֶחָד צַנְחָן, רַק בֶּן חָדְשַׁיִם, אֲבָל אֶתְמוֹל סִפַּרְתִּי כְּבָר צִ'יזְבָּט... שִׁלְשׁוֹם לָרִאשׁוֹנָה לַקְּרָב הָלַכְתִּי, וְהָאֵימָה זָחֲלָה – וַתַּעֲבֹר, אֶל הָאוֹיֵב אָז צְרוֹר בִּשְׁמֵךְ שָׁלַחְתִּי, וְכָכָה מְזַמֵּר הוּא לְךָ, הַצְּרוֹר: בַּת-שֶׁבַע, בַּת-שֶׁבַע...עת אל ענן אמריא על כנף הרוח - אני זוכר, בת-שבע, רק אותך, ועת עם ליל המטוס ינוע - הוא לכוכב נשבע, כי לא ישכח. גם אם רחקנו, הן איתך אנחנו, בהפצצה, בברד הכדורים, את ברכתנו לך תמיד שלחנו, גם המנוע זמר לך ירעים: בת-שבע, בת-שבע, הזמר הוא לך, מדן עד באר-שבע אותך לוא נשכח! ממרום השמיים לך זמר נשלח, נשתה נא "לחיים" עם כל הפלמ"ח! בת-שבע! עת אל החוף הגעתי עם הליל והספינה הינה קרבה בלאט - חלמנו, ילדתי, הרבה עליך, ומה, ומה תאמרי עלינו את. ועת המשחיתה נגחה נגוח, ולסיפון הוטלו פצצות הגז - את ברכתי שלחתי עד אין כוח, והגלים לך שרו כמו אז: בת-שבע, בת-שבע... בת-שבע, עת היית בחיתוליך, כבר במדבר גמאנו מרחקים, כל המדורות אז בערו אליך, ושרו לך את שיר הותיקים. עתה גדלת, יפית, עלמה בת-תואר, ואנו בדרכים האפלות - אותך זוכרים, כי איך נוכל לשכוח, הקשיבי, מה שרים לך הלילות: בת-שבע, בת-שבע... בת-שבע, גם אני אשיר אליך, ואת, אותי, כמעט שלא ידעת - אני אחד צנחן, רק בן חודשים, אבל אתמול סיפרתי כבר צי'זבט... שלשום לראשונה לקרב הלכתי, והאימה זחלה – ותעבור, אל האויב אז צרור בשמך שלחתי, וככה מזמר הוא לך, הצרור: בת-שבע, בת-שבע...

יש לבחור דף 18 במסמך המקושר.

מבוסס על: "משה וילנסקי : על הכביש ירח", הקיבוץ המאוחד, 1982 תשמ"ב, עמוד 34