פֹּה אֲנִי עוֹבֵר. נִצָּב לְיַד הָאֶבֶן, כְּבִישׁ אַסְפָלְט שָׁחֹר, סְלָעִים וּרְכָסִים. עֶרֶב אַט יוֹרֵד, רוּחַ יָם נוֹשֶׁבֶת אוֹר כּוֹכָב רִאשׁוֹן מֵעֵבֶר בֵּית-מַחְסִיר. בָּאבּ אֶל וָואד, לָנֶצַח זְכֹר נָא אֶת שְׁמוֹתֵינוּ. שַׁיָּרוֹת פָּרְצוּ בַּדֶּרֶךְ אֶל הָעִיר. בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ מוּטָלִים מֵתֵינוּ. שֶׁלֶד הַבַּרְזֶל שׁוֹתֵק, כְּמוֹ רֵעִי. פֹּה רָתְחוּ בַּשֶּׁמֶשׁ זֶפֶת וְעוֹפֶרֶת, פֹּה עָבְרוּ לֵילוֹת בְּאֵשׁ וְסַכִּינִים. פֹּה שׁוֹכְנִים בְּיַחַד עֶצֶב וְתִפְאֶרֶת, מְשֻׁרְיָן חָרוּךְ וְשֵׁם שֶׁל אַלְמוֹנִים. בָּאבּ אֶל וָואד... וַאֲנִי הוֹלֵךְ, עוֹבֵר כָּאן חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ וַאֲנִי זוֹכֵר אוֹתָם אֶחָד אֶחָד. כָּאן לָחַמְנוּ יַחַד עַל צוּקִים וָטֶרֶשׁ כָּאן הָיִינוּ יַחַד מִשְׁפָּחָה אַחַת. בָּאבּ אֶל וָואד... יוֹם אָבִיב יָבוֹא וְרַקָּפוֹת תִּפְרַחְנָה, אֹדֶם כַּלָּנִית בָּהַר וּבַמּוֹרָד. זֶה אֲשֶׁר יֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁהָלַכְנוּ אַל יִשְׁכַּח אוֹתָנוּ, אוֹתָנוּ בָּאבּ אֶל וָואד. בָּאבּ אֶל וָואד...פה אני עובר. ניצב ליד האבן, כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים. ערב אט יורד, רוח ים נושבת אור כוכב ראשון מעבר בית-מחסיר. באב אל װאד, לנצח זכור נא את שמותינו. שײרות פרצו בדרך אל העיר. בצידי הדרך מוטלים מתינו. שלד הברזל שותק, כמו רעי. פה רתחו בשמש זפת ועופרת, פה עברו לילות באש וסכינים. פה שוכנים ביחד עצב ותפארת, משורײן חרוך ושם של אלמונים. באב אל װאד... ואני הולך, עובר כאן חרש חרש ואני זוכר אותם אחד אחד. כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש כאן הײנו יחד משפחה אחת. באב אל װאד... יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה, אודם כלנית בהר ובמורד. זה אשר ילך בדרך שהלכנו אל ישכח אותנו, אותנו באב אל װאד. באב אל װאד...