זכריה בן עזרא
העתקת מילות השיר

אֲנִי זְכַרְיָה בֶּן עֶזְרָא וְלַחְמִי לַחְמָא עַנְיָא וְגָר אֲנִי בַּמַּעְבָּרָה אֵצֶל הַכְּבִישׁ לִנְתַנְיָה. בַּחֹרֶף – יַא, הַקֹּר חוֹדֵר בַּקַּיִץ – יַא, מַחְנִיק לִי אֲבָל אֵינִי דּוֹרֵשׁ יוֹתֵר זֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ - מַסְפִּיק לִי. פֹּה כָּל עָשִׁיר וְכָל עָנִי מוֹצֵא פְּגָם אוֹ מוּם לוֹ רַק הָאֶחָד, הַתֵּימָנִי עוֹד לֹא חָסֵר מְאוּם לוֹ. יַא, מִי פִּלֵּל יַא, מִי מִלֵּל שֶׁיִּזְכְּרֵנִי הַגּוֹאֵל? אִם נִתְקַיֵּם מַה שֶּׁהִבְטִיחַ וּבָא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ – הַכֹּל כְּדַאי אִם טוֹב, אִם רַע נְאוּם זְכַרְיָה בֶּן עֶזְרָא זְכַרְיָה בֶּן עֶזְרָא! לִי בְּתֵימָן הָיָה חֲמוֹר וְהִכִּיתִיו בַּשֵּׁבֶט וְשַׂחְתִּי לוֹ: יַא, בֶּן בְּעוֹר רוֹכֵב עָלֶיךָ עֶבֶד... אַךְ בַּמְּדִינָה, יַא חֲמוֹרִי מִיהוּ אֲשֶׁר יִדְמֶה לָךְ ? פֹּה בַּמְּדִינָה בֶּן-בְּעוֹרִי רוֹכֵב עָלֶיךָ מֶלֶךְ. כִּי בַּמְּדִינָה פֹּה נִגְאָלִים כָּל הַנּוֹשְׂאִים בָּעֹל בָּהּ וְלֹא חָשׁוּב שֶׁקְּצָת סוֹבְלִים אִם רַק זוֹכִים לִסְבֹּל בָּהּ. יַא, מִי פִּלֵּל... בַּ"בּוֹלִיטִיק" עוֹדֶנִּי תָּם אֵין לִי מֻשָּׂג כַּזַּיִת וָלָא "חֵרוּת" וָלָא "מַפָּ'ם" אָנָא מִחוּץ לַבַּיִת... כִּי הַבּוֹרֵא עָלַי גָּזַר זְכַרְיָה דּוּן וּשְׁקֹלָה אֶת חֲמוֹרְךָ תּוֹלִיךְ יָשָׁר אַל תֵּט יָמִין אוֹ שְׂמֹאלָה וְאָנֹכִי בְּתֹם שׁוֹאֵל לָמָּה רָבִים בָּנֶיךָ לוּ רַק יָדַעְתָּ יִשְׂרָאֵל מַה טֹּבוּ אֳהָלֶיךָ יַא, מִי פִּלֵּל... אֶתְמוֹל נוֹלַד בִּי לֵב אַחֵר נָשָׂאתִי נֵס צִיּוֹנָה יָרַדְתִּי לִשְׂדֵה בּוֹקֵר בַּדֶּרֶךְ בֶּן גּוּרְיוֹנָה אָמַרְתִּי לוֹ תִּשְׁמַע אָדוֹן אַל נָא יִפְּלוּ פָּנֶיךָ כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עוֹד אֵל עֶלְיוֹן זְכַרְיָה אַחֲרֶיךָ אָז לְבָבוֹ מִגִּיל נָדַם וּלְשׁוֹנוֹ נָבוֹכָה: יַא זְכַרְיָה, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן כָּמוֹךָ אַשְׁרֵי הָעָם וְהַמְּדִינָה אִם זֶה כֹּחָהּ וְזֶה אוֹנָהּ אִם כָּךְ, הֵן לֹא לַשָּׁוְא יָרַדְתִּי וְטוֹב הַצַּעַד שֶׁצָּעַדְתִּי הַכֹּל כְּדַאי חֵי אֵל עֶלְיוֹן נְאוּם הַגֶּבֶר – בֶּן גּוּרְיוֹן!אני זכריה בן עזרא ולחמי לחמא עניא וגר אני במעברה אצל הכביש לנתניה. בחורף – יא, הקור חודר בקייץ – יא, מחניק לי אבל איני דורש יותר זה מה שיש - מספיק לי. פה כל עשיר וכל עני מוצא פגם או מום לו רק האחד, התימני עוד לוא חסר מאום לו. יא, מי פילל יא, מי מילל שיזכרני הגואל? אים נתקים מה שהבטיח ובא המלך המשיח – הכול כדאי אים טוב, אים רע נאום זכריה בן עזרא זכריה בן עזרא! לי בתימן היה חמור והיכיתיו בשבט ושחתי לו: יא, בן בעור רוכב עליך עבד... אך במדינה, יא חמורי מיהו אשר ידמה לך ? פה במדינה בן-בעורי רוכב עליך מלך. כי במדינה פה נגאלים כל הנושאים בעול בה ולוא חשוב שקצת סובלים אים רק זוכים לסבול בה. יא, מי פילל... ב"בוליטיק" עודני תם אין לי מושג כזיית וולא "חרות" וולא "מפ'ם" אנא מחוץ לביית... כי הבורא עלי גזר זכריה דון ושקולה את חמורך תולך ישר אל תט ימין או שמואלה ואנוכי בתום שואל למה רבים בניך לו רק ידעת ישראל מה טובו אוהליך יא, מי פילל... אתמול נולד בי לב אחר נשאתי נס ציונה ירדתי לשדה בוקר בדרך בן גוריונה אמרתי לו תשמע אדון אל נא יפלו פניך כל זמן שיש עוד אל עליון זכריה אחריך אז לבבו מיגיל נדם ולשונו נבוכה: יא זכריה, אשרי העם שיש לו בן כמוך אשרי העם והמדינה אים זה כוחה וזה אונה אים כך, הן לוא לשוא ירדתי וטוב הצעד שצעדתי הכול כדאי חי אל עליון נאום הגבר – בן גוריון!
מילים: יעקב אורלנד
לחן: משה וילנסקי
הלחנה: 1954

אֲנִי זְכַרְיָה בֶּן עֶזְרָא
וְלַחְמִי לַחְמָא עַנְיָא
וְגָר אֲנִי בַּמַּעְבָּרָה
אֵצֶל הַכְּבִישׁ לִנְתַנְיָה.

בַּחֹרֶף – יַא, הַקֹּר חוֹדֵר
בַּקַּיִץ – יַא, מַחְנִיק לִי
אֲבָל אֵינִי דּוֹרֵשׁ יוֹתֵר
זֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ - מַסְפִּיק לִי.

פֹּה כָּל עָשִׁיר וְכָל עָנִי
מוֹצֵא פְּגָם אוֹ מוּם לוֹ
רַק הָאֶחָד, הַתֵּימָנִי
עוֹד לֹא חָסֵר מְאוּם לוֹ.

יַא, מִי פִּלֵּל
יַא, מִי מִלֵּל
שֶׁיִּזְכְּרֵנִי הַגּוֹאֵל?
אִם נִתְקַיֵּם מַה שֶּׁהִבְטִיחַ
וּבָא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ –
הַכֹּל כְּדַאי
אִם טוֹב, אִם רַע
נְאוּם זְכַרְיָה בֶּן עֶזְרָא
זְכַרְיָה בֶּן עֶזְרָא!

לִי בְּתֵימָן הָיָה חֲמוֹר
וְהִכִּיתִיו בַּשֵּׁבֶט
וְשַׂחְתִּי לוֹ: יַא, בֶּן בְּעוֹר
רוֹכֵב עָלֶיךָ עֶבֶד...

אַךְ בַּמְּדִינָה, יַא חֲמוֹרִי
מִיהוּ אֲשֶׁר יִדְמֶה לָךְ ?
פֹּה בַּמְּדִינָה בֶּן-בְּעוֹרִי
רוֹכֵב עָלֶיךָ מֶלֶךְ.

כִּי בַּמְּדִינָה פֹּה נִגְאָלִים
כָּל הַנּוֹשְׂאִים בָּעֹל בָּהּ
וְלֹא חָשׁוּב שֶׁקְּצָת סוֹבְלִים
אִם רַק זוֹכִים לִסְבֹּל בָּהּ.

יַא, מִי פִּלֵּל...

בַּ"בּוֹלִיטִיק" עוֹדֶנִּי תָּם
אֵין לִי מֻשָּׂג כַּזַּיִת
וָלָא "חֵרוּת" וָלָא "מַפָּ'ם"
אָנָא מִחוּץ לַבַּיִת...

כִּי הַבּוֹרֵא עָלַי גָּזַר
זְכַרְיָה דּוּן וּשְׁקֹלָה
אֶת חֲמוֹרְךָ תּוֹלִיךְ יָשָׁר
אַל תֵּט יָמִין אוֹ שְׂמֹאלָה

וְאָנֹכִי בְּתֹם שׁוֹאֵל
לָמָּה רָבִים בָּנֶיךָ
לוּ רַק יָדַעְתָּ יִשְׂרָאֵל
מַה טֹּבוּ אֳהָלֶיךָ

יַא, מִי פִּלֵּל...

אֶתְמוֹל נוֹלַד בִּי לֵב אַחֵר
נָשָׂאתִי נֵס צִיּוֹנָה
יָרַדְתִּי לִשְׂדֵה בּוֹקֵר
בַּדֶּרֶךְ בֶּן גּוּרְיוֹנָה

אָמַרְתִּי לוֹ תִּשְׁמַע אָדוֹן
אַל נָא יִפְּלוּ פָּנֶיךָ
כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עוֹד אֵל עֶלְיוֹן
זְכַרְיָה אַחֲרֶיךָ

אָז לְבָבוֹ מִגִּיל נָדַם
וּלְשׁוֹנוֹ נָבוֹכָה:
יַא זְכַרְיָה, אַשְׁרֵי הָעָם
שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן כָּמוֹךָ

אַשְׁרֵי הָעָם וְהַמְּדִינָה
אִם זֶה כֹּחָהּ וְזֶה אוֹנָהּ
אִם כָּךְ, הֵן לֹא לַשָּׁוְא יָרַדְתִּי
וְטוֹב הַצַּעַד שֶׁצָּעַדְתִּי
הַכֹּל כְּדַאי חֵי אֵל עֶלְיוֹן
נְאוּם הַגֶּבֶר – בֶּן גּוּרְיוֹן!
אני זכריה בן עזרא
ולחמי לחמא עניא
וגר אני במעברה
אצל הכביש לנתניה.

בחורף – יא, הקור חודר
בקייץ – יא, מחניק לי
אבל איני דורש יותר
זה מה שיש - מספיק לי.

פה כל עשיר וכל עני
מוצא פגם או מום לו
רק האחד, התימני
עוד לוא חסר מאום לו.

יא, מי פילל
יא, מי מילל
שיזכרני הגואל?
אים נתקים מה שהבטיח
ובא המלך המשיח –
הכול כדאי
אים טוב, אים רע
נאום זכריה בן עזרא
זכריה בן עזרא!

לי בתימן היה חמור
והיכיתיו בשבט
ושחתי לו: יא, בן בעור
רוכב עליך עבד...

אך במדינה, יא חמורי
מיהו אשר ידמה לך ?
פה במדינה בן-בעורי
רוכב עליך מלך.

כי במדינה פה נגאלים
כל הנושאים בעול בה
ולוא חשוב שקצת סובלים
אים רק זוכים לסבול בה.

יא, מי פילל...

ב"בוליטיק" עודני תם
אין לי מושג כזיית
וולא "חרות" וולא "מפ'ם"
אנא מחוץ לביית...

כי הבורא עלי גזר
זכריה דון ושקולה
את חמורך תולך ישר
אל תט ימין או שמואלה

ואנוכי בתום שואל
למה רבים בניך
לו רק ידעת ישראל
מה טובו אוהליך

יא, מי פילל...

אתמול נולד בי לב אחר
נשאתי נס ציונה
ירדתי לשדה בוקר
בדרך בן גוריונה

אמרתי לו תשמע אדון
אל נא יפלו פניך
כל זמן שיש עוד אל עליון
זכריה אחריך

אז לבבו מיגיל נדם
ולשונו נבוכה:
יא זכריה, אשרי העם
שיש לו בן כמוך

אשרי העם והמדינה
אים זה כוחה וזה אונה
אים כך, הן לוא לשוא ירדתי
וטוב הצעד שצעדתי
הכול כדאי חי אל עליון
נאום הגבר – בן גוריון!




 פרטים נוספים

ביצוע:

 

מקהלת תו התפר 
עיבוד: יעל גרמן

על השיר

השיר הושר לראשונה ע"י חנה אהרוני.

שמרית אור, בתו של אורלנד, מספרת:

בתקופת המעברות, זמן פרישתו של בן גוריון לשדה בוקר, נושא רגיש באותם ימים, אורלנד בדרכו המעודנת כתב את "זכריה בן עזרא". הביקורת החריפה על תנאי המעברה רוככה בהומור ואירוניה (בכל זאת בן גוריון). בשנת 1956, כשנתיים אחרי שכתב את השיר, סיפר לאורלנד אלתרמן חברו, כי פגש את בן-גוריון, אשר חשב בטעות, והוא לא היה היחיד, שאלתרמן כתב את השיר הזה. בן גוריון אמר לאלתרמן שהשיר מצא חן בעיניו: "תודה שעשית לי פרוטקציה אצל התימנים, אבל אני אוהב אותם גם בלי זה", אמר בן גוריון. כשהעמיד אותו אלתרמן על טעותו העיר בן גוריון: "מה? יש עוד משורר שעושה לי פרוטקציה?"

ביצועים נוספים:


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים + אקורדים  

תיווי: הלל אילת

מבוסס על: "משה וילנסקי : על הכביש ירח", הקיבוץ המאוחד, 1982 תשמ"ב, עמוד 30

תגיות




עדכון אחרון: 18.06.2023 15:11:20


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: