חפצי-בה

מִי זֹאת עוֹלָה וּצְעִיף-אֲהָבִים רְעוּלָה, מֹר מְקֻטֶּרֶת בַּדְּרָכִים? מִי זֹאת, מִי זֹאת, שֶׁעֵינֶיהָ בּוֹהוֹת וְהוֹזוֹת, שֶׁמְּעֻטֶּרֶת בַּפְּרָחִים? הֵד קָרוּעַ. הֵד קוֹלָהּ קוֹרֵא בָּרוּחַ: אֲנִי חֶפְצִי-בָּהּ, חֶפְצִי-בָּהּ בַּת תֵּימָן, אֲנִי לֹא מֶשִׁי, לֹא שָׁנִי, לֹא אַרְגָּמָן. אֲנִי אַיֶּלֶת-בַּר, אֲנִי הָרוּחַ בַּמִּדְבָּר, בְּאֵר זַכָּה אֲנִי – שְׁתֵה, חֲתָנִי. אַיֵּה, אַיֶּךָּ, דּוֹד? אַיֵּה הִרְחַקְתָּ לִנְדֹּד? בּוֹא, חֶפְצִי-בָּהּ לְךָ שׁוֹקְקָה. כּוֹכָב דּוֹלֵק בַּלֵּיל וְתַן בַּוָּדִי מְיַלֵּל, בּוֹא, חֶפְצִי-בָּהּ לְךָ מְחַכָּה. מִי זֹאת יוֹרְדָה מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ תַּחַת הַתֹּמֶר שֶׁבַּגַּיְא? מִי זֹאת, מִי זֹאת, שֶׁפָּנֶיהָ חֲלוֹם אֲחוּזוֹת עַד בְּלִי אֹמֶר, עַד בְּלִי דַּי? הֵד קָרוּעַ. הֵד קוֹלָהּ קוֹרֵא בָּרוּחַ: אֲנִי חֶפְצִי-בָּהּ...מי זאת עולה וצעיף-אהבים רעולה, מור מקוטרת בדרכים? מי זאת, מי זאת, שעיניה בוהות והוזות, שמעוטרת בפרחים? הד קרוע. הד קולה קורא ברוח: אני חפצי-בה, חפצי-בה בת תימן, אני לוא משי, לוא שני, לוא ארגמן. אני אילת-בר, אני הרוח במדבר, באר זכה אני – שתה, חתני. איה, איך, דוד? איה הרחקת לנדוד? בוא, חפצי-בה לך שוקקה. כוכב דולק בליל ותן בודי מילל, בוא, חפצי-בה לך מחכה. מי זאת יורדה מתרפקת על דודה תחת התומר שבגיא? מי זאת, מי זאת, שפניה חלום אחוזות עד בלי אומר, עד בלי די? הד קרוע. הד קולה קורא ברוח: אני חפצי-בה...