גדי גדיי (לחן נרדי)

אַבָּא שָׁב מִן הַיָּרִיד, קָנָה לִי רֵעַ וִידִיד; וַאֲמַרְתֶּם : מִי וָמִי? – גְּדִי בֶּן-עִזִּים, גָּד-גְּדִי! גִּדְיִי קָטֹן, גִּדְיִי רַךְ וּמִשֶּׁלֶג עוֹרוֹ צַח, בָּא וַיִּתֵּן עֵינָיו בִּי – גַּדִּי גִדְיִי, גָּד-גְּדִי! בֹּאָה נִכְרֹת שְׁנֵינוּ בְּרִית, אַתָּה תִּהְיֶה לִי עָמִית. גְּשָׁה וּשְׁקָה-לִי, לֹק אֶת-פִּי, גַּדִּי גִדְיִי, גָּד-גְּדִי. וּבְצֵאתֵנוּ אֶל הַגָּיְא נִרְקֹד יַחַד – כֹּה לֶחָי! עַל הֶהָרִים קַל כִּצְבִי גַּדִּי גִדְיִי, גָּד-גְּדִי.אבא שב מן היריד, קנה לי רע וידיד; ואמרתם : מי ומי? – גדי בן-עזים, גד-גדי! גדיי קטון, גדיי רך ומשלג עורו צח, בא וייתן עיניו בי – גדי גדיי, גד-גדי! בואה נכרות שנינו ברית, אתה תהיה לי עמית. גשה ושקה-לי, לוק את-פי, גדי גדיי, גד-גדי. ובצאתנו אל הגיא נרקוד יחד – כה לחי! על ההרים קל כצבי גדי גדיי, גד-גדי.