יוצאת אני אל היציע

יוֹצֵאת אֲנִי אֶל הַיָּצִיעַ אֶל הַיַּעַר מַשְׁקֶפֶת עָפָה אֵלַי צִפּוֹר רָקִיעַ רֹאשָׁהּ לְפָנַי כּוֹפֶפֶת עֵין הַצִּפּוֹר לִבִּי מוֹשֶׁכֶת טִיסָתָהּ נֶהְדֶּרֶת מִכְתָּב קָטָן אֵלַי מַשְׁלֶכֶת תְּפַסְתּיו וְרוּחִי סוֹעֶרֶת שׁוּרָה אַחַת קוֹרֵאת אֲנוֹכִי אֲהוּבִי חוֹלֶה עוֹדֶנּוּ שׁוּרָה שֵׁנִית קוֹרֵאת אֲנוֹכִי אֲהוּבִי כּבָר מֵת, אֵינֶנוּ אִסְפוּ נָא רֵעוֹתַי בְּנוֹת עֹנִי כֻּלּןָ תָּבוֹאנָה הֵנָּה כָּל יוֹדְעוֹת אַהֲבָה כָּמוֹנִי יַחַד אִתִּי תִּבְכֶּינָהיוצאת אני אל היציע אל היער משקפת עפה אליי ציפור רקיע ראשה לפניי כופפת עין הציפור לבי מושכת טיסתה נהדרת מכתב קטן אליי משלכת תפסתיו ורוחי סוערת שורה אחת קוראת אנוכי אהובי חולה עודנו שורה שנית קוראת אנוכי אהובי כבר מת, איננו אספו נא רעותיי בנות עוני כולן תבואנה הנה כל יודעות אהבה כמוני יחד אתי תבכינה

מקור: "140 פאלקסלידער [שירי עם]", גיטלין, ורשה, 1930, עמוד 12 - 11