מילים: חיים גורי
לחן: ידידיה אדמון כתיבה: 1951 הלחנה: 1951
|
מקהלת בית הספר קיבוץ מעוז חיים 
ניצוח: תמר ירדני-יפה
שנת הקלטה: 18.9.1952 ללא ליווי כלי מתוך: אוסף תקליטי השידור של קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית |
איתמר כהן 
מקור: התקליט Songs of Yemen and Israel, מס' VRS-9125 בחברת Vanguard
נכלל בתקליט: Songs of Yemen and Israel
חבורת שהם 
ביצוע נוסף: מתוך הסרטון "משירי ישראל" (1952)
קיימת אי-בהירות בנוגע למועד חיבור השיר:
- בשירונו של אדמון ("שדמתי", 1973) מופיע השיר בשתי גרסאות, האחת (המכילה את מנגינת השיר ועיבוד לפסנתר) מתוארכת לשנת 1942 והשנייה (המכילה עיבוד קולי לשני קולות) מתוארכת לשנת 1943. השיר מופיע בשירון עם המילים.
- מנגד קיימות עדויות רבות הגורסות כי השיר מאוחר יותר:
- בשיחה שקיימה ד"ר טלילה אלירם עם חיים גורי בתאריך 6.10.2013 מסר המחבר כי השיר נכתב והולחן לפסטיבל המחולות השלישי בדליה, כלומר בשנת 1951. גורי פסל את האפשרות שהמנגינה קדמה למילים, וכי רק המילים הותאמו ב-1951.
- המוזיקולוג פרופ' שי בורשטין מאשש כי סגנון המנגינה תואם בצורה מובהקת את שנות החמישים ולא את שנות הארבעים.
- אליהו הכהן מתארך את השיר לראשית שנות החמישים "משום שאני זוכר מתי התחילו לשיר אותו בארץ. זה קרה בימי לימודיי בבית הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה".
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
על הסרטון "יום קציר", אוגוסט 1952 / יוסף חרמוני, איילת השחר (מרץ 2015) [נערך על-ידי זֶמֶרֶשֶׁת]
הסרטון "יום קציר" [Song of Israel - Harvest in Galilee] נמשך כתשע דקות. הוא הופק בידי אולפני "הרצליה" וצולם באוגוסט 1952 בשחור-לבן. מזמינת הסרט והמממנת את ההפקה הייתה "קרן היסוד". הסרט נועד לסייע בריקון כיסיהם של יהודים אוהבי ישראל באמריקה וביבשות אחרות.
זהו הסרט הראשון – קצר ככל שהיה – שהופק ונעשה כולו בארץ: כלומר גם פיתוח הפילם וגם ההקלטות, גם הלבשת פס הקול על הסרט וגם העריכה; הכול בארץ. על כך מסופר בשני מאמרים שפורסמו על עשיית הסרט: האחד ב"דבר השבוע" והשני בעיתון "קולנוע" (או משהו כזה). שניהם שמורים בידי "כוכבת" הסרטון, ז'אנה לביא.
חציו הראשון של הסרט עוסק בתל אל קאדי, מקור הירדן, ומדבר על הצורך להעביר את מי הצפון לנגב הצמא למים. החצי השני (כארבע וחצי דקות) מתאר "יום קציר" הזוי לחלוטין: לצד קוצרים חמושים במגל, שחלקם אינו יודע מה לעשות אתו, עובדות שם בחורות שמגרפות את הקמה הקצורה בקלשונים. לא אלומות, לא כלום. אחר כך רואים עגלה קטנה (אפילו סוסה לא רתומה לה...) והחבריא עסוקים בהעמסת הקמה הקצורה (שאיננה אגודה באלומות!) אל העגלה המצחקיה שאפילו קירות אין לה, והרוח מעיפה את השיבולים לכל הרוחות.
או-אז מתחילה ז'אנה לביא (עולה מבולגריה, אז בת עשרים ושלוש, והיום [מרץ 2015 - זֶמֶרֶשֶׁת] עדיין עמנו) לשיר את שירם של אדמון וגורי "על השדות הרחבים". מצטרף אליה גיסה עודד לביא [עודד נהרג כשנה וחצי אחר כך בתאונת משאית. עודד היה מאוהב בז'אנה גיסתו, אך עמד להינשא לבחורה אחרת]. לעודד היה – כך מסתבר מהאזנה לשירתו – קול באריטון מהוקצע ומקצועי, ממש אופראי. הוא נמנה בסרט על הקוצרים המקצועיים, היודעים להניף חרמש בתנועת קשת יפה. ישנם שם גם ליצנים שלא בדיוק יודעים מה עושים עם הדבר הזה.
אז יוצאים כל העובדים והעובדות – רובם חברי מקהלת איילת השחר – מהשדה. הם מצטרפים לז'אנה ולעודד ושרים יחד את הבית השני של השיר. המקהלה שרה א-קפלה, ללא ליווי תזמורתי. המנצח היה שמואל כהן, אז חבר משגב עם (כך כתוב בסרט). לחן השיר, כשהוא מתוזמר, מלווה את הסרטון לכל אורכו. הלחן או מוטיבים מתוכו עובדו באופן שכנראה גרם לאדמון להאדים מכעס ולאיים בתביעה משפטית אם יוצג הסרט בארץ.
בהמשך הסרט, כאשר כולם יוצאים מהשדה, מצטרף לז'אנה אחד הקוצרים והולך חבוק עמה, כאילו הוא אהובהּ. זהו סיפור מעניין: הקוצר, "בן זוגה" של ז'אנה, הוא עמוס ברץ. הוא נראה גם קודם, בקלוז-אפ יפה, מניף חרמש במקצועיות. מה לעמוס ברץ, אז חבר דגניה, ולסרט שמצולם באיילת? הוא לא היה יפה במיוחד, ראשית קרחת פושה בראשו, מעט שמנמן. לא ממש פול ניומן. הסיבה פשוטה: עמוס היה נשוי לבתו של יהושע ברנדשטטר. ברנדשטטר היה אז בעלה (השני) של מרגוט קלאוזנר. השניים הקימו (במימונה של מרגוט) את "אולפני הרצליה". וזה מאשש את הקביעה: היכן שיש קשרים לא צריך פרוטקציה, וההפך: היכן שיש פרוטקציה לא צריך קשרים. כך, כשז'אנה ועמוס חבוקים, וכל החבורה שרה בעודה הולכת בעקבותיהם אל השמש השוקעת כשחרמשים וקלשונים על גב כולם, מסתיים הסרט.
סרט דבילי, אבל כך היו עושים אז סרטי סוכנות או סרטי קרן היסוד. ועדיין: אותנו ריגשה מאוד הצפייה בכל הדמויות שרובן עזב אותנו מזמן לעולם שכולו קציר ובשר לווייתן, כשהן קוצרות, נעות, הולכות ושרות.
ז'אנה ועודד הוזמנו לצפות בסרט באולפני "הרצליה", כשנסתיימה עריכתו. הם לא הגיעו כי זה היה בשבת ולא היה אז רכב לעניין הזה. ז'אנה לא ראתה אותו עד לפני חצי שנה, כשגילינו את הסרט לאחר חיפושים ארוכים שנעשו לבקשתה.
אגב, לסיום: יצחק ששון, חבר איילת השחר, יוצא מרוקו, נשלח לארץ הולדתו ב-1955, לארגן עליית יהודים ממרוקו. שם הראו לחבריא שלו את הסרט הזה. כשחזר ארצה, סיפר לז'אנה כי ראה את הסרט ואמר שזה "סרט נפלא". סיפור בתוך סיפור: בן גוריון זימן אליו את יצחק ששון, לאחר ששמע על פועלו במרוקו, ערב זכייתה בעצמאות. הזקן שמע נסים ונפלאות על יצחק. הוא הציע לו להיות שגריר ישראל באחת מארצות אפריקה דוברות הצרפתית, שהחלו זוכות בעצמאותן. יצחק סירב.