במרחב

עַלִּיזִים וּקְלִילִים הָרוּחוֹת נִשָּׂאִים הָאָרֶץ רְחָבָה וּבָהִיר הַיּוֹם מִי אָמַר, כִּי חָלְפוּ לָנֶצַח הַפְּלָאִים, כִּי אָזַל, בִּי חָרַב, הַמַּעְיָן עַד תֹּם. עוֹד תִּזְרֹם מִלְּבָבִי מַנְגִּינָה נִשְׂגָּבָה, כָּל עוֹד יַקִּיר תְּכִלְתּוֹ הַשַּׁחַק הָרָם. עוֹד יָשִׂישׂ הַמִּדְבָּר וְתָגֵל עֲרָבָה, כָּל עוֹד תִּרְעַף שִׁירָה מִלְּבָבִי הַתַּם.עליזים וקלילים הרוחות נישאים הארץ רחבה ובהיר היום מי אמר, כי חלפו לנצח הפלאים, כי אזל, בי חרב, המעיין עד תום. עוד תזרום מלבבי מנגינה נשגבה, כל עוד יקיר תכלתו השחק הרם. עוד ישיש המדבר ותגל ערבה, כל עוד תרעף שירה מלבבי התם.