בשבע בערב

בְּשֶׁבַע בָּעֶרֶב תִּקְתֵּק הַשָּׁעוֹן בְּשֶׁבַע בָּעֶרֶב הָיְתָה דְּמָמָה חִכָּה דֹּם הַצְּרִיף וְתָמָהּ הָאַלּוֹן מַדּוּעַ אֵין אִישׁ פֹּה עוֹמֵד בַּפִּנָּה? מַדּוּעַ לֹא בָּאָה עַלְמָה בַּיְשָׁנִית וְעֶלֶם מַדּוּעַ לֹא בָּא? מַדּוּעַ יֵשׁ רֶגַע שׁבּוֹ נִפְרָדִים הַשְּׁנַיִם בְּאֶפֶס תִּקְוָה? אָז נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ גַּם הַשִּׂיחַ מִשָּׁם וּמָשַׁךְ בִּזְקָנוֹ הַלָּבָן נָכוֹן בְּחַיַּי! הֵם הָיוּ פֹּה עוֹמְדִים חֲבוּקִים וּמְאֹד צְמוּדִים כֵּן! תָּמִיד בַּשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית הַיָּפָה הוֹסִיף גַּם זָמִיר מֵאָמִיר ל'ם [!] שִׁירִי אָז נִגַּנְתִּי וְשַׁרְתִּי עַד "פֹּה" וְהֵם - הוֹי, הַס מִלְהַזְכִּיר שָׁמַעְתִּי, רִכֵל אָז הַצְּרִיף הַיַּדְעָן כִּי הֵם רָבוּ מְאֹד בֵּינוֹתָם לֹא נָכוֹן! שְׁתֹק, "זְקֵנָה" זָעַק פֶּרַח קָטָן אֵיךְ תָּעֵז כֹּה לִהְיוֹת מְטֻמְטָם בָּאַהֲבָה לֹא תָּבִין אַף כִּמְלֹא הַנִּימָה וְאֵיך תָּבִין הָרִיב בְּשֶׁל מַה? דַּע כִּי הִנּוֹ אַךְ עֵדוּת נֶאֱמָנָה לְאַהֲבָה אֲמִתִּית וְחַמָּהבשבע בערב תקתק השעון בשבע בערב הייתה דממה חיכה דום הצריף ותמה האלון מדוע אין איש פה עומד בפינה? מדוע לא באה עלמה ביישנית ועלם מדוע לא בא? מדוע יש רגע שבו נפרדים השניים באפס תקווה? אז נענע בראשו גם השיח משם ומשך בזקנו הלבן נכון בחיי! הם היו פה עומדים חבוקים ומאוד צמודים כן! תמיד בשעה השביעית היפה הוסיף גם זמיר מאמיר ל'ם [!] שירי אז ניגנתי ושרתי עד "פה" והם - הוי, הס מלהזכיר שמעתי, ריכל אז הצריף הידען כי הם רבו מאוד בינותם לא נכון! שתוק, "זקנה" זעק פרח קטן איך תעז כה להיות מטומטם באהבה לא תבין אף כמלוא הנימה ואיך תבין הריב בשל מה? דע כי הינו אך עדות נאמנה לאהבה אמתית וחמה