בלדה

עוּרָה נֵבֶל, חֲצוֹת לַיִל רֹאשׁ אַשְׁמֹרֶת תִּיכוֹנָה דַּבֵּר הִי, דַּבֵּר הֶגֶה דַּבֵּר שִׂיחַ, דַּבֵּר הֶגֶה, לֵב דָּוֶה! רוֹעֲפִים נִטְפֵי הַגֶּשֶׁם יִרְוְיוּן תַּלְמֵי שָׂדַי. חֶלְקָה אַחַת אִם לֹא נִמְטָרָה, רַוֵּי תְּלָמֶיהָ דִּמְעָתִי. עוּרָה נֵבֶל... מִיַּם סוּף אַרְבֶּה הִגִּיחַ וַיַּחְסֹל כַּרְמֵי כַּרְמֶל. אִם גֶּפֶן חֵן אַחַת נוֹתָרָה, תַּחְסְלֶנָּה תּוּגָתִי.עורה נבל, חצות ליל ראש אשמורת תיכונה דבר הי, דבר הגה דבר שיח, דבר הגה, לב דווה. רועפים נטפי הגשם ירוויון תלמי שדי חלקה אחת אם לא נמטרה רווי תלמיה דמעתי. עורה נבל... מים סוף ארבה הגיח ויחסול כרמי כרמל אם גפן חן אחת נותרה תחסלנה תוגתי.