כתבה ב"הארץ" על מצעד זמרשת

עודד אסף כותב על השירים שנבחרו במצעד. מתוך הכתבה:
"כשאנחנו מפזמים 'לא ברעב ימות עובד / דרור לנפש, פת לדל' ('שחקי, שחקי', מקום שני במצעד), מה מתרחש בתחנה המרכזית הישנה, בבתי התמחוי, בעזה ובגדה המערבית?"

לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן. 

תגובתה של נגה אשד לכתבה:
 

מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם – עוד על ריאליה ו"שירי א"י היפה"

כְּשֶׁנָּמוּת תִּקְבְּרוּ אוֹתָנוּ
בְּהָרֵי בָּאבּ אֶל וָואד
שָׁם יֶשְׁנָם צַלָּפִים
הַיּוֹרִים כַּדּוּרִים 
כַּדּוּרִים שֶׁל חוֹדְרֵי שִׁרְיוֹן.
(קישור לשיר - כאן.)

ב"משאל", לא מצעד, שנערך ב-1943 ביוזמת בנימין עומר ("חתולי") ממשמר העמק – הגיעו לצמרת חמשת השירים האלה:
עֲלֵי גִּבְעָה; בַּחֲשַׁאי סְפִינָה גּוֹשֶׁשֶׁת; לֹא שַׁרְתִּי לָךְ אַרְצִי; שָׂדוֹת שֶׁבָּעֵמֶק;
ובמקום הראשון –  כָּבָה הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁיָּקַד.  
הימים – ימי מלחמת העולם השניה.

באותם ימים נכתב השיר "נִגּוּנִים".
פניה ברגשטיין מקוננת, בזמן אמת, על החורבן. על הוריה. על כל עולמה הקודם שנותר מעבר לתהום, וגרעיניו, שהיא נושאת בלבבה, עולים וצומחים.
את "נִגּוּנִים" בחרו מצביעי מצעד זמרשת לראשון מבין 550 השירים שהיו ברשימת המועמדים.
אלה השירים שהושרו בציבור באירועים החיים של מפעל זֶמֶרֶשֶׁת, מאז קומו ב-2007.
האתר עצמו מכיל אלפי שירים.

עיר האוהלים, על ייפיופה התלאביבי, והפעפוע האומר ש"דְּרוֹר לַנֶּפֶשׁ, פַּת לַדַּל" יגיע, אולי, גם אלינו, בהפוך על הפוך, דרך שכנינו המתעוררים – מזכירים שהמלאכה לא תמה.

"אֲנִי מַאֲמִין" שכתב טשרניחובסקי, כמענה חילוני אמיץ לאותם 13 עיקרים של הרמב"ם – הוא השני בחמישייה של מצעד זֶמֶרֶשֶׁת 2011.
     "שֶׁלֹא יִגָּמֵר לְעוֹלָם" – המנון לא-רשמי של המוני ישראלים שתפילת האדם היא תפילתם –  במקום השלישי.
"הָיוּ לֵילוֹת" ו"הֵן אֶפְשָׁר" הם הרביעי והחמישי.

ומדוע נעדרים "שִׁיר הָרֵעוּת" ו"כַּלָּנִיּוֹת"?
פשוט מאד: הם לא הושרו בכל האירועים הללו. ולכן לא הועמדו לבחירת הקהל.
לוּ היו שם – היו שניהם, מן הסתם, מתייצבים במקומות מכובדים, כיוון שאינם נעדרים מן האוזן הציבורית בשנים האחרונות ושוהים קבוע בצמרת.

באירוע זֶמֶרֶשֶׁת מס' 17, שהתקיים ב-5.3.10 ב"צוותא" ת"א והוקדש בעיקרו לאלתרמן, וילנסקי וברכה צפירה במלאת להם 100, שרנו (עם שירי י"א באדר, אביב וכו') את שיר האצ"ל "עֲלֵי בָּרִיקָדוֹת (הַיּוֹם שָׂרָה הַקְּטַנָּה)" שנכתב ב-1946 ומיד אחריו את "אַל תִּתְּנוּ לָהֶם רוֹבִים" של אלתרמן, מ-1935.

ב-1934 כתב אלתרמן את "יַלְדֵי הֶפְקֵר(בֵּין שָׁלֹשׁ וּבֵין אַרְבַּע..)":
מִנֵּי עֶרֶב עַד בֹּקֶר/יְשֵׁנִים בְּנֵי אָדָם/אַךְ בְּיֹקֶר בְּיֹקֶר/תַּעֲלֶה מְנוּחָתָם.
/מַחֲנֵנוּ עוֹד יֵרֶב/עוֹד יַגִּיעוּ לֵילוֹת / אָז נִטְרֹף בָּהֶם טֶרֶף/ בְּסִמְטוֹת אֲפֵלוֹת.
ה"פזמון", בנוסח המקורי, צמוד:
חֲצִי גְּרוּשׁ שְׂרוֹכֵי נַעֲלַיִם/ וּשְׁלֹשָׁה מִיל עִתּוֹנִים /הַיּוֹם, הַיּוֹם תָּקַעְנוּ רַק עֵינַיִם/ מָחָר נִלְמַד לִתְקֹעַ סַכִּינִים!

אלה דוגמאות צנועות ממה שמצוי באתר זֶמֶרֶשֶׁת, בו מוזמן הציבור כולו לתרום את ידיעותיו, זכרונותיו וגירסאותיו לשירים שנוצרו והושרו עד קום המדינה. כמו גירסת הפלמ"ח ל"יקבי רשל"צ" המובאת למעלה.