נחליאלי ♫

טָס וּבָא הוּא מִמָּרוֹם
וּלְגַנִּי יָרַד פִּתְאוֹם,
נִיעַ-נוֹעַ-נִיעַ לִי,
קַל-קָלִיל נַחֲלִיאֵלִי
וְאָמַר שָׁלוֹם.

וּבְרָכָה, עוֹנֶה אֲנִי –
וּמֵאַיִן קְטַנִּי –,
צִיפּ-צִיפּ, צִיפּ-צִיפּ, צִפּוֹרִי,
לְבַנְבַּן וְאַפְרוּרִי
בָּאתָ לְגַנִּי?

עַפְתִּי, בָּאתִי מֵרָחוֹק
אַל גַּנְּךָ זֶה הַיָּרֹק,
עוּף-עוּף, עוּף-עוּף וְרַחֵף
וְעַתָּה אֲנִי עָיֵף,
גַּם רָעֵב מְאֹד.

כָּךְ עָנָה לִי וּמִיָּד
עַל הַדֶּשֶׁא רָץ וְצָד.
גַּם יַתּוּשׁ וְגַם תּוֹלָע
וּמַהֵר, מַהֵר בָּלַע
וּבִקֵּשׁ לוֹ עוֹד.

בָּא חָתוּל! אָז הוּא פָּרַח,
אַךְ לוֹמַר שָׁלוֹם שָׁכַח.
וְלָכֵן וַדַּאי, וַדַּאי
עוֹד מָחָר יָשׁוּב אֵלַי,
כִּי הֲלֹא מֻכְרָח!...