שיר אסירי עכו (לחן לא ידוע 2)

מִנִּי דָן עַד בְּאֵר שֶׁבַע, מִגִּלְעָד עַד לַיָּם, אֵין אַף שַׁעַל אַדְמָתֵנוּ לֹא כֻפַּר בְּדָם. דָּם עִבְרִי רָווּ לַשֹּׂבַע נִיר וָהַר וָגַיְא; אַךְ מִדּוֹר וָדוֹר לֹא נִשְׁפַּךְ טָהוֹר מִדַּם חוֹרְשֵׁי תֵּל חַי. בֵּין אַיֶּלֶת וּמְטוּלָה, בְּקִבְרוֹ דּוֹמֵם, דֹּם שׁוֹמֵר גְּבוּל אַרְצֵנוּ גִּבּוֹר גִּדֵּם. אָנוּ שֶׁבִי, אַךְ לִבֵּנוּ אֱלֵי תֵּל-חַי בַּצָּפוֹן; לָנוּ, לָנוּ, יִהְיֶה לָנוּ כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן, לָנוּ, לָנוּ, יִהְיֶה לָנוּ כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן.מני דן עד באר שבע, מגלעד עד לים, אין אף שעל אדמתנו לא כופר בדם. דם עברי רוו לשובע ניר והר וגיא; אך מדור ודור לא נשפך טהור מדם חורשי תל חי. בין אילת ומטולה, בקברו דומם, דום שומר גבול ארצנו גיבור גידם. אנו שבי, אך ליבנו אלי תל-חי בצפון; לנו, לנו, יהיה לנו כתר החרמון, לנו, לנו, יהיה לנו כתר החרמון.