השבועה (המנון פועלי ציון) (תרגום יוסף מזל)

מִזְרָחָה יָדֵינוּ נִשָּׂאָה נִשָּׁבְעָה בְּצִיּוֹן, בַּדֶּגֶל, בְּאֶרֶץ הָאָבוֹת בַּיָּקָר, בֶּחָבִיב, בַּמְּכֻבָּד וּמְקֻדָּשׁ בְּגִבּוֹרֵי הָעָם וְשִׁבְרֵי הַחֲרָבוֹת. נִשָּׁבַע בַּקֹּרוֹת וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים, שֶׁבְּדָם וּדְמָעוֹת רְשוּמִים בַּלּוּחַ, בַּכֹּל נִשָּׁבֵעַ חִבָּה עַזָּה לָעָם, וְלִלְחֹם לֹחֲמָיו בִּזְרוֹעַ הָרוּחַ. (במקור: וָרוּחַ) וּלְהָסִיר נִשָּׁבֵעַ, זִקִּים הַמְּעִיקִים מִיָּדָיו הָאֲסוּרוֹת מְלֵאוֹת חַבָּלָה; מִצַּוָּאר לִפְרֹק עֹל אֲדוֹנִים זֵידוֹנִים, וְלָצֵאת לַמֶּרְחָב מִגָּלוּת אֲפֵלָה. נִשָּׁבַע לוֹ אַהֲבָה, נִשָּׁבַע לוֹ אֱמוּנִים, נֶשֶׁק וַאֲזֵנִים בַּל תַּנַּח-הַכָּף, עַד נָשֹׁר, נוּכָלָה, וּדְרוֹר לוֹ נִקְרָאָה, וּמְאֻשָּׁר יִחְיֶה עַל-אַדְמַת אֲבוֹתָיו. וְאִם לָמוּת בַּדֶּרֶךְ עָלֵינוּ נִגְזָרָה, טֶרֶם נַצְלִיחַ לִכְבּוֹשׁ הָאֲדָמָה, אֶת-הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים נַגְבִּיר בָּרוּחַ, לִלְחֹם הָאוֹיֵב בִּשְׂדֵה מִלְחָמָה.מזרחה ידינו נישאה נישבעה בציון, בדגל, בארץ האבות ביקר, בחביב, במכובד ומקודש בגיבורי העם ושברי החרבות נישבע בקורות ובדברי הימים, שבדם ודמעות רשומים בלוח, בכל נישבע חיבה עזה לעם, וללחום לוחמיו בזרוע הרוח. ולהסיר נישבע, זיקים המעיקים מידיו האסורות מלאות חבלה; מצוואר לפרוק עול אדונים זידונים, ולצאת למרחב מגלות אפלה. נישבע לו אהבה, נישבע לו אמונים, נשק ואזנים בל תנח-הכף, עד נשור, נוכלה, ודרור לו נקראה, ומאושר יחיה על-אדמת אבותיו. ואם למות בדרך עלינו נגזרה, טרם נצליח לכבוש האדמה, את-הדורות הבאים נגביר ברוח, ללחום האויב בשדה מלחמה.

התרגום נדפס בשנת 1900 (לא ברור אם התעתיק מדויק) בספר "דגל ציון". את הבית הראשון חשף אליהו הכהן, סיפורו של שיר "השבועה", חדשות בן עזר 279.

ראו את "השבועה" בתרגום המוכר של אברהם לוינסון ושם סיפור השיר ופרטי המקור.