צריך לצלצל פעמיים ♫

תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת,
הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם.
אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת
כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם.

הוֹי, כַּמָּה צָחַקְנוּ אֵי-פַּעַם,
רֹאשִׁי הַמְתֻלְתָּל כֹּה הִזְהִיב,
הָיָה לַיָּמִים אֵיזֶה טַעַם
שֶׁל עֵץ תַּפּוּחִים בָּאָבִיב.

אָמַרְתִּי: תָּבוֹא בֵּין עַרְבַּיִם
אוֹתִי לְטִיּוּל לְהַזְמִין.
כְּתָבְתִּי – הַגָּלִיל מִסְפָּר שְׁנַיִם,
קוֹמָה רִאשׁוֹנָה מִיָּמִין.

צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם,
צָרִיךְ לְחַכּוֹת רֶגַע קָט,
וְאָז נִפְתָּחוֹת הַדְּלָתַיִם,
וְאָז נִפְגָּשִׁים בַּמַּבָּט.
צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם,
לָבוֹא וְלוֹמַר: ״עֶרֶב טוֹב,
נִכְנַסְתִּי אֵלַיִךְ בֵּינְתַיִם
כֵּיוָן שֶׁעָבַרְתִּי בָּרְחוֹב.״

וְכָךְ, עַד שֶׁבָּא אוֹתוֹ עֶרֶב,
שָׁטְפוּ מִדְרָכוֹת רוֹעֲשׁוֹת,
דְּבָרֶיךָ עִנּוּנִי כְּחֶרֶב,
דְּבָרֶיךָ הִכּוּנִי כְּשׁוֹט.

שָׁתַקְתִּי, דָּבָר לֹא יָדַעְתִּי,
חָנְקוּנִי דְמָעוֹת בַּגָּרוֹן.
נִפְרַדְנוּ, לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי
בַּפֶּתַח צִלְצוּל פַּעֲמוֹן.

לְרֶגַע אֵחַרְתִּי לִפְתֹּחַ,
אֵחַרְתִּי מִכְּאֵב וּמֵאוֹר,
מַדּוּעַ מִהַרְתָּ לִבְרֹחַ?
מַדּוּעַ מִהַרְתָּ, אֱמֹר!...

צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם...

תוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת,
הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם.
אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת
כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם.

אִם עֶרֶב יִהְיֶה וְתָבוֹאָה
שֵׁנִית פֹּה בָּרְחוֹב לַעֲבֹר,
תִּזְכֹּר, שֶׁבַּחֶדֶר מַרְגּוֹעַ,
תִּזְכֹּר, שֶׁדּוֹלֵק בּוֹ הָאוֹר.

תָּבוֹא, אִם תִּרְצֶה, כְּמוֹ נַעַר,
דָּבָר לֹא צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ.
אֵין צֹרֶךְ בְּבֶכִי וְצַעַר
סְלִיחָה לֹא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ.

צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם...