לוּ מִבֵּין צְחוֹר כּוֹכָבֶיךָ צְחוֹר-יָדְךָ אֵלַי תּוֹשִׁיט! מִלּוֹתַי – עֵינוֹת-הַבֶּכֶה – בְּכַפְּךָ אוֹתָן תָּלִיט! בְּרַק אוֹרָן, רְאֵה, שׁוֹקֵעַ בְּעֵינַי קָדְרוּ מִקְּדוֹר; אֵיכָכָה – אֵינִי יוֹדֵעַ – אֵיךְ אָשִׁיבָה לָךְ הָאוֹר? וּבְיָדְךָ, אֵלִי רַב-חֶסֶד, לוּ אַפְקִידָה כָּל הוֹנִי, כִּי שַׁלְהֶבֶת בִּי כּוֹסֶסֶת וּבָאֵשׁ – יְמֵי עָנְיִי. אַךְ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית וָאֹפֶל מִתְיַפַּחַת דּוּמִיָּה – עַל גַּגּוֹת אֶדְלֹג, אֶכְסֹף אֶל יְמִינְךָ – אַיָּהּ? אַיָּהּ? אֲפָפוּנִי בַּלְהוֹת שַׁחַת, שְׁכוֹל בְּעֵמֶק-הַבָּכָא, – כְּמֵיתָר פָּקַע אֶצְנָחָה, וְאָשִׁירָה כֹּה לְךָ: לוּ מִבֵּין צְחוֹר כּוֹכָבֶיךָ צְחוֹר-יָדְךָ אֵלַי תּוֹשִׁיט! מִלּוֹתַי – עֵינוֹת-הַבֶּכֶה – בְּכַפְּךָ אוֹתָן תָּלִיט!לו מבין צחור כוכביך צחור-ידך אליי תושיט! מילותיי – עינות-הבכה – בכפך אותן תליט! ברק אורן, ראה, שוקע בעיניי קדרו מקדור; איככה איני יודע – איך אשיבה לך האור? ובידך אלי רב-חסד, לו אפקידה כל הוני, כי שלהבת בי כוססת ובאש – ימי עוניי. אך בשאול תחתית ואופל מתייפחת דומייה – על גגות אדלוג, אכסוף אל ימינך – איה? איה? אפפוני בלהות שחת, שכול בעמק-הבכא, – כמיתר פקע אצנחה, ואשירה כה לך: לו מבין צחור כוכביך צחור-ידך אליי תושיט! מילותיי – עינות-הבכה – בכפך אותן תליט!