ציון ציון עיר אלוהינו (לחן לא ידוע)

צִיּוֹן צִיּוֹן עִיר אֱלֹהֵינוּ מַה גָּדוֹל שִׁבְרֵךְ, מִי יְרַפֵּא לָךְ מַה נּוֹרָאָה מְאֹד, דְּבִיר קָדְשֵׁנוּ יַד אֱלֹהִים אֲשֶׁר נָגְעָה בָּךְ כָּל עַם וְעַם עִיר וּמְדִינָה יַחֲלִיפוּ כָּבוֹד מִיּוֹם אֶל יוֹם וְאַתְּ וְעַמֵּךְ מֵאָז עַד הֵנָּה פְּלָאִים תֵּרְדוּ מִתְּהוֹם אֶל תְּהוֹם נָפַלְתְּ בַּת יְהוּדָה, לָאָרֶץ הִגַּעְתְּ נָפַלְתְּ מִמָּרוֹם אֶל עִמְקֵי תְּהוֹם מִמְּרוֹם הָרֵי אֹשֶׁר לְפָנִים הוֹפַעְתְּ אֶל מַעַמְקֵי שְׁאוֹל הֻשְׁלַכְתְּ הַיּוֹם סְגֻלָּה הָיִית בְּכַף אֱלֹהַיִךְ נַעֲלֵית נִשֵּׂאת עַל כַּנְפֵי כְּרוּב שַׁכּוּלָה אֵיךְ אַתְּ בְּכַף אוֹיְבַיִךְ נִדְחֶפֶת, נִרְדֶּפֶת, אֶל פּוּט וְלוּב אַדְמַת קֹדֶשׁ צִיּוֹן וִירוּשָלַיִם בְּרֶגֶל גַּאֲוָה אֵיךְ יִרְמֹס צַר אֵיךְ יַעֲמֹד בֶּן נֵכָר, אֵי שָׁמַיִם בְּמָקוֹם צִוִּיתָ לֹא יִקְרַב זָר עַד אָנָה ה', עַד אָנָה נֶצַח צָרֵי יַעֲקֹב יַרְבּוּ שֹד עַד אָנָה אוֹיְבִי יָרִים מֵצַח עַד אָן עַל עַמֵּךְ יַעֲרִימוּ סוֹד אֶל כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ שָׂא נָא עֵינַיִם אֵיפֹה לֹא נִדְּחוּ בָּנַיִךְ שָׁם? אִם יֵשׁ צַר וּמָצוֹק תַּחַת הַשָׁמַיִם לֹא יִשְׁלְחוּ יָדָם לְרָעָה בָּם? כִּי אֶזְכְּרֵךְ צִיּוֹן, כִּי אֶזְכֹּר נִפְלֵךְ אֶזְעַק מָרָה: עַד מָתַי אֵל אַיֵּה הַדֶּרֶךְ וְהוֹד חֶבְלֵךְ? סָפוּ עָפוּ כְּמוֹ יָעוּף צֵל כִּבְגֹּד אִשָּׁה בְּרֵעָהּ בָּגַדְתְּ בְּאֱלֹהַיִךְ וְעִם בְּנִי נֵכָר כָּרַתְּ בְּרִית וַיִּנְאַץ גַּם הוּא אַהֲבַת כְּלוּלוֹתַיִךְ וַיִּתְּנֵךְ לְזַעֲוָה, לְחֶרֶב, לְשָׁבִית אַךְ בְּלֵב כָּל עַמֵּךְ בְּכָל קַצְוֵי תֵּבֵל עוֹד חָקוּק זִכְרֵךְ בְּאֵשׁ וָדָם בִּבְכִי תַּמְרוּרִים בְּנֶהִי וָאֵבֶל שְׁמֵךְ יַזְכִּירוּ מִיָּם אֶל יָם בְּשֵׁם כָּל עַמֵּךְ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתָם נִשְׁבַּעְנוּ לָךְ צִיּוֹן בְּדִמְעוֹת חֹם כִּי עַל לֵב כֻּלָּנוּ תְּהִי כְּחוֹתָם לֹא תִּגְּשִׁי מֶנּוּ לַיְלָה וָיוֹם עַד יְרַחֵם ה' צֹאן מַרְעִיתוֹ עַד לָאֲסוּרִים יִקְרָא דְּרוֹר גַּם אַתְּ אָז, צִיּוֹן, עִיר מַלְכוּתוֹ מְשׂוֹשׂ עוֹלָם תִּהְיִי לְדוֹר וָדוֹרציון ציון עיר אלוהינו מה גדול שברך, מי ירפא לך מה נוראה מאוד, דביר קודשנו יד אלוהים אשר נגעה בך כל עם ועם עיר ומדינה יחליפו כבוד מיום אל יום ואת ועמך מאז עד הנה פלאים תרדו מתהום אל תהום נפלת בת יהודה, לארץ הגעת נפלת ממרום אל עמקי תהום ממרום הרי אושר לפנים הופעת אל מעמקי שאול הושלכת היום סגולה היית בכף אלוהייך נעלית נישאת על כנפי כרוב שכולה איך את בכף אויבייך נדחפת, נרדפת, אל פוט ולוב אדמת קודש ציון וירושלים ברגל גאווה איך ירמוס צר איך יעמוד בן ניכר, אי שמיים במקום ציווית לא יקרב זר עד אנה ה', עד אנה נצח צרי יעקב ירבו שוד עד אנה אויבי ירים מצח עד אן על עמך יערימו סוד אל כל קצווי ארץ שא נא עיניים איפה לא נידחו בנייך שם? אם יש צר ומצוק תחת השמיים לא ישלחו ידם לרעה בם? כי אזכרך ציון, כי אזכור ניפלך אזעק מרה: עד מתי אל איה הדרך והוד חבלך? ספו עפו כמו יעוף צל כבגוד אישה ברעה בגדת באלוהייך ועם בני ניכר כרת ברית וינאץ גם הוא אהבת כלולותייך וייתנך לזעווה, לחרב, לשבית אך בלב כל עמך בכל קצווי תבל עוד חיקוק זכרך באש ודם בבכי תמרורים בנהי ואבל שמך יזכירו מים אל ים בשם כל עמך בכול מושבותם נשבענו לך תיון בדמעות חום כי על לב כולנו תהי כחותם לא תיגשי מנו לילה ויום עד ירחם ה' צאן מרעיתו עד לאסורים יקרא דרור גם את אז, ציון, עיר מלכותו משוש עולם תהיי לדור ודור