קְטַנְטַנִּים מְאֹד הָיִינוּ, כְּשֶׁנִּבְנֵיתָ מֶשֶׁק גְּבָת, עַל גַּבֵּי אַרְבַּע זָחַלְנוּ וְגַם הָלַכְנוּ קְצָת, לַעֲזֹר אָז לֹא יָדַעְנוּ לְךָ בְּשׁוּם דָּבָר, לְהָקִים, לִבְנוֹת אָהַבְנוּ אַרְמוֹנוֹת מֵחוֹל עָפָר. בִּנְיָנִים לִבְנוֹת גָּמַרְנוּ מֵעָפָר, מִטִּיט וָחוֹל, וּבֵינְתַיִם גַּם הִסְפַּקְנוּ מִנִּי אָז מְאֹד לִגְדֹל, וְעַתָּה נָבוֹא לְכָאן, אֶת כַּף יָדֵינוּ נְצָרֵף, לְעָמָל וְלִמְנוּחָה לְשִׂמְחָה כְּמוֹ לִכְאֵב. וְלֹא רַק בָּעֲבוֹדָה נָבוֹא תָּמִיד לְעֶזְרַתְכֶם, גַּם בַּחַג אֶת שִׁירָתֵנוּ נְמַזֵּג עִם שִׁירַתְכֶם, נְשַׁלֵּב בְּיוֹם שִׂמְחָה צְלִילֵנוּ, אֶל בֵּין צְלִילִים, וְנַנְעִים כָּאן זְמִירוֹתֵינוּ בִּנְגִינַת הַחֲלִילִים. חַג בִּגְבָת מוֹלַדְתֵנוּ, לְיוֹם הָעֲלִיָּה, חַג גָּדוֹל מֵאֵין כָּמוֹהוּ, גִּילוּ נָא חַבְרַיָּא, שׁירוּ נָא שִׁירְכֶם בְּאוֹן, בְּקֶצֶב הַחֲלִילִים, שִׁיר שֶׁל אֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת, שִׁיר שֶׁל חֲלוּצִים עוֹלִים.קטנטנים מאד היינו, כשנבנית משק גבת, על גבי ארבע זחלנו וגם הלכנו קצת, לעזור אז לא ידענו לך בשום דבר, להקים, לבנות אהבנו ארמונות מחול עפר. בניינים לבנות גמרנו מעפר, מטיט וחול, ובינתיים גם הספקנו מני אז מאוד לגדול, ועתה נבוא לכאן, את כף ידינו נצרף, לעמל ולמנוחה לשמחה כמו לכאב. ולא רק בעבודה נבוא תמיד לעזרתכם, גם בחג את שירתנו נמזג עם שירתכם, נשלב ביום שמחה צלילנו, אל בין צלילים, וננעים כאן זמירותינו בנגינת החלילים. חג בגבת מולדתנו, ליום העליה, חג גדול מאין כמוהו, גילו נא חבריא, שירו נא שירכם באון, בקצב החלילים, שיר של ארץ המולדת, שיר של חלוצים עולים.