נודו למייללת (לחן קבונובסקי)

נֻדּוּ לַמְּיַלֶּלֶת עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, עַל שִׁירָהּ כִּי שָׁבַת מִפִּי הַנֵּבֶל, עַל אַרְצָהּ כִּי עַל יַד חֶרֶב הִגִּירוּ, עַל אֵל צוּרָהּ בֵּאלוֹהֵי זָר הֵמִירוּ. אָן רַגְלְךָ בָּצֵקָה, גּוֹי אֹבֵד, תָּנוּחַ? מָתַי עַלִ צִיּוֹן יֵעָרֶה הָרוּחַ, וּמִשִּׁירוֹת הֵיכָל כִּי יִתְּנוּ קוֹלָם יָשׁוּב לֵב עַמָּהּ וִיהִי כִּימֵי עוֹלָם? מָתַי, הָהּ, גֹּלֶה אֶל כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, תִּמְצָא מָנוֹחַ מִשֹּׁד וּמִפָּרֶץ? גַּם יוֹנָה מָצְאָה קֵן, מָעוֹן כָּל גָּבֶר, סֶלַע הַשָּׁפָן, וִיהוּדָה - רַק קָבֶר!נודו למייללת על נהרות בבל, על שירה כי שבת מפי הנבל, על ארצה כי על יד חרב הגירו, על אל צורה באלוהי זר המירו. אן רגלך בצקה, גוי אבד, תנוח? מתי על ציון יערה הרוח, ומשירות היכל כי יתנו קולם ישוב לב עמה ויחי כימי עולם? מתי, הה, גולה אל כל אפסי ארץ, תמצא מנוח משד ומפרץ? גם יונה מצאה קן, מעון כל גבר, סלע השפן, ויהודה - רק קבר!