מילים (3 גרסאות)

אַרְבָּעָה, אַרְבָּעָה עַל הַגִּ'יפּ הַדּוֹהֵר
וּבוֹקֵעַ הַשִּׁיר מִן הַלֵּב,
וְהַשְּׁבִיל בְּדַרְכָּם מְרַקֵּד וּמְזַמֵּר,
זֶה הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל אֶל אוֹיֵב.

שׁוּעָלָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן
שׁוּב פָּשְׁטוּ בַּמֶּרְחָב
וְנוֹשְׂאִים הַשַּׁלְהֶבֶת בַּלֵּיל,
מֵעַזָּה וְעַד גַּת
שׁוּב נָטוּשׁ זֶה הַקְּרָב
לְחֵרוּת יִשְׂרָאֵל.

הַאֲזִינוּ, מִצְרִים, לְשִׁירוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן
הוּא בִּשֵּׂר אֶת הַקֵּץ לַפְּלִשְׁתִּים!
הַאֲזִינוּ הֵיטֵב לַמִּקְלָע, לָרִמּוֹן –
שִׁיר הַמָּוֶת לְחֵיל הַפּוֹלְשִׁים!

שׁוּעָלָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן...

אַרְבָּעָה, אַרְבָּעָה אֶל הַקְּרָב הַגּוֹעֵשׁ,
מְזַמְזֶמֶת בַּלָּאט הַמְּכוֹנָה.
חָדָשׁ הַמִּקְלָע הַיּוֹרֵק אֶת הָאֵשׁ,
אַךְ הָאֵשׁ יְשָׁנָה נוֹשָׁנָה.

שׁוּעָלָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן...
על הגרסה: מתוך "בשדות פלשת 1948" עמ' 215 - 216
[בית 1 שורה 3:]
וְהַשְּׁבִיל מִתַּחְתָּם

[בית 4 שורה 1 ו-3:]
הֵם נוֹסְעִים אַרְבָּעָה...
חָדָשׁ הַמַּקְלֵעַ...
בית 2 שורה 1:
הֶאֱזִינוּ "מִצְרִים" לְשִׁירוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן

בית 3 שורה 2:
כֵּן, חָדָשׁ הַמִּקְלָע הַיּוֹרֵק אֶת הָאֵשׁ
מקור: "מרדכי זעירא : 111 שירים" , מרכז לתרבות ולחינוך (ספרייה מוסיקלית ע"ש נסימוב 116) , תש"ך 1960 , 144 –145

הקלטות (8)

0:00 0:00
0:00 0:00
עיבוד: שמעון כהן
ליווי: תזמורת לא מזוהה
שנת הקלטה: 15.1.1964

בקטלוג הספרייה הלאומית בעקבות הסליל המקורי רשום כי ההרכב המלווה הוא "להקה כלית" אולם שומעים בליווי תזמורת שלמה.

עיבוד: מרק לברי
ליווי: תזמורת "ירושלים"
שנת הקלטה: 1955
מקור: תקליט הד-ארצי AN42-66
הקלטה היסטורית ביצוע
0:00 0:00
0:00 0:00
0:00 0:00
פסנתר: משה לוסטיג
שנת הקלטה: 28.4.1954

אנו מתנצלים על איכות ההקלטה.

על השיר

הושר במקור ע"י להקת החישטרון בשנת 1948.

אורי אבנרי, "בשדות פלשת 1948", עמ' 215 - 216:

באחד הערבים החשוכים הופיע ב"חוילה" שליד ג'אלדיה הקומפוזיטור מ' זעירא. התקבצנו מסביב לנר קטן והאזנו לצלילים הרכים הבוקעים מתוך המפוחית. אוירה מיוחדת במינה השתררה במקום - האפילה, הצלילים, דמויות החברים, הרעות הגדולה שעטפה את הכל. ופתאום החלו מילים בליבי להצטרף לחרוזים, והחרוזים לבתים. נולד שירם של "שועלי שמשון".
   רשמתי את המילים בעיפרון על פיסת נייר לאור פנסיו של אחד הג'יפים שהדלקתי מפעם לפעם. כשסיימתי את השיר מסרתי את הפתק לידיו של זעירא. חוויית המקום נחרתה גם בליבו, וכך נולדה לשיר המנגינה - מנגינה של טרטור הג'יפים, יללת השועלים וצלילי הלילה הגדול במרחב הדרום.

דוד פישלוב מצטט את הדברים ודן בהקשרם הכולל בספרו "מחלפות שמשון: גלגולי דמותו של שמשון המקראי" (הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 1998), עמ' 55 - 56.

האזינו לסיפור השיר מפי שרה זעירא. תמלול (ערוך) של דבריה:

זעירא היה בין הראשונים שהיו עורכים ערבי שירה. לא היה אז רדיו ובוודאי לא טלוויזיה, והיה צריך איכשהו להעביר את השיר. אז הוא היה מסתובב בין קיבוץ לקיבוץ, מחנה למחנה. והנה ערב אחד הוא נקלע לדרום, שם ישבו שועלי שמשון. זה היה לא רחוק מהגבול, לא רחוק מעזה. ומישהו הרצה, סיפר משהו, ואח"כ היה צריך זעירא ללמד שירה בציבור. התאורה היחידה שהיתה היא פנסי הג'יפ. והנה זעירא מרגיש שמישהו דוחף לו פתק, ולאור פנסי הג'יפ הוא קורא את מילות השיר "שועלי שמשון". ומי דחף לו את הפתק? אורי אבנרי, העורך של "העולם הזה". אז הוא עוד היה בעולם הזה...

השיר הזה מופיע גם בספר "בשדות פלשת 1948" של אבנרי ושם מתואר איך הם נסעו חזרה הביתה בג'יפ בדרך לא דרך, והג'יפ מקפץ...אבנרי אז כתב "מוות לכובשים" ומה הוא שר עכשיו? אתם יודעים בוודאי.

(הנ"ל מתוך ערב שירי זעירא שנערך ב-11 ביוני 1976, במדרשה למורים וגננות בשדה בוקר ע"י נחומי הרציון ובהשתתפות שרה זעירא ז"ל, מי שהייתה אשתו של מרדכי זעירא. תודה לנחומי הרציון וליובל זעירא על ההקלטה.)


ביצוע נוסף: ביצוע כלי תזמורתי בעיבוד משה וילנסקי

כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים (1)

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם