קינת ישורון על מות בת עצר המלך ברטניא ♫

אֱלִי יְשֻרוּן וּבָנֶיהָ!
כְּמוֹ אִשָּׁה בְּחֶבְלֶיהָ;
וְכִבְתוּלָה, חֲגוּרַת-שַׂק
עֲלֵי בַּעַל נְעוּרֶיהָ.
אֱלִי...

עֲלֵי גְּבִירָה, אֲשֶׁר נִפְטְרָה
בְּעוֹדָהּ בִּנְעוּרֶיהָ; –
וְעַל בֶּן רַךְ, אֲשֶׁר נִלְקָח,
וְהִרְבָּה מַכְאֹבֶיהָ.
אֱלִי...

עֲלֵי שׁוֹשַׁנָּה, אֲשֶׁר נִקְטְפָה
בְּטֶרֶם צֵאת פְּרָחֶיהָ!
וְעַל הַצִּיץ, אֲשֶׁר קֻצַּץ,
וְשָׁת מָוֶת בְּקִרְבֶּיהָ.
אֱלִי...

עֲלֵי עֲלָטָה, אֲשֶׁר עָטָה
פְּנֵי תֵבֵל וְיֹשְׁבֶיהָ;
בְּמוֹת פְּרִינְצֶעס שַׁארְלָטֶה,
בְּטֶרֶם מְלֹאת יָמֶיהָ.
אֱלִי...

עֲלֵי שָׂרָה מְאֻשָּׁרָה,
אֲשֶׁר עָזְבָה עֳפָרֶיהָ;
לְהִתְעַדֵּן, בְּגַן-עֵדֶן
וְלֶאֱכוֹל פְּרִי דְּרָכֶיהָ.
אֱלִי...

עֲלֵי הַשֹּׁד, אֲשֶׁר שִׁדַּד
פְּאֵר לֶעפָּאלְדְ אֲדֹנֶיהָ!
אֲשֶׁר בְּמַר נַפְשׁוֹ, יְמָאֵן
לְהִתְנַחֵם עָלֶיהָ.
אֱלִי...

עֲלֵי שֶׁבֶר, אֲשֶׁר שִׁבַּר
לְבַב נְסִיכָךְ! וְהוֹרֶיהָ!
בְּחָטְפוֹ הַחֲבַצֶּלֶת
וְשָׂם חוֹחַ תַּחְתֶּיהָ. –
אֱלִי...

חֲבִי רֶגַע! – וְשׁוּר נֶגַע! –
אֲשֶׁר פָּשָׂה בְּבֵית אָבִיהָ!
לְשַׁמָּה שָׂם אֶת גַּפְנוֹ,
וְהִשְׁחִית שָׂרִיגֶיהָ. –
אֱלִי...

עֲלֵי צָרוֹת, וְרוֹב מַחֲלַת
בְּרִטַּנְיָא וּבְנוֹתֶיהָ!
אֲשֶׁר אָבְדָה מַחֲמַדָּהּ,
כְּלִיל יָפְיָהּ, – וְשָׂרֶיהָ. -
אֱלִי...

בְּכָל שָׁנָה, נִשָּׂא קִנָּה,
וּבְלֵב דַּוָּי, נִצְעַק הוֹי,
עֲלֵי שׁוֹשַׁנָּה, אֲשֶׁר נִקְטְפָה
בְּטֶרֶם צֵאת פְּרָחֶיהָ. –

וְאָהִימָה, יָמִים יְמִימָה,
בְּרוּחַ צַר, וּמִסְפַּד מַר,
עַל הַצִּיץ, אֲשֶׁר קֻצַּץ,
וְשָׁת מָוֶת בְּקִרְבֶּיהָ.

בְּמוֹת רְשָׁעִים, יֹאבַד שְׁמָם:
וְאַתְּ צְבִיָּה תְּהִי חֲרוּתָה
בְּלֵב יְשָׁרִים: וּבִשְׁעָרִים
יְהַלְלוּ תֹּם מַעֲשֶׂיהָ.

רְאֵה אֵלִי יְגוֹן עַמִּי,
וּרְפָה נָא תַּחֲלֻאֶיהָ;
עֲוֹנָהּ סְלַח, מְנַחֵם שְׁלַח,
אֱלִי יְשֻׁרוּן וּבָנֶיהָ.

חֲרֹנְךָ אֵל! מְאֹד הֶאֱבִיל
בְּרִטַּנְיָא וְשָׂרֶיהָ,
תְּחִנָּה שְׁמַע, וְתֵן יֶשַׁע,
לְמַלְכָּהּ, וּלְיֹשְׁבֶיהָ.