בגינת התות ♫

פזמון:
כָּךְ סִפְּרָה, כָּךְ סִפְּרָה,
עֲרוּגַת הַתּוּת.
זֶה הָיָה מְאֹרָע,
אֵיזֶה חַג חָמוּד.
הֵידָד וְהֵידָד,
מֵהַיּוֹם וַעֲדֵי עַד.

נָא הַקְשִׁיבוּ, פָּעוֹטִים,
שִׁיר סִפּוּר עַל הַתּוּתִים,
אֵין זוֹ סְתָם בְּדָיָה,
כָּכָה זֶה הָיָה.
הַגִּנָּה, הַגִּנָּה,
הִתְקַשְּׁטָה בְּרֹב חִנָּה.
וְיָצְאָה בְּרִנָּה
וְהִזְמִינָה וְצִיְּנָה:
חַג בִּכּוּרִים
הַיּוֹם לַתּוּתִים.
בּוֹאוּ, יְלָדִים,
אֵלֵינוּ, מַחְמָדִים!

כָּךְ הֵחֵלָּה הַמְּסִבָּה
בְּרֶנֶן קוֹל וּבְחִבָּה.
לִכְבוֹד שִׂמְחַת הַיּוֹם
לָבְשׁוּ כֻּלָּם אָדֹם,
בִּבְגָדִים חֲדָשִׁים,
בְּזֵרִים עַל הָרָאשִׁים,
צוֹחֲקִים וְרוֹעֲשִׁים
וְעוֹלְזִים כָּאֲנָשִׁים,
בְּמַעְגָּל רִקּוּד
יָצְאוּ בְּנֵי הַתּוּת.
בּוֹאוּ, יְלָדִים,
רִקְדוּ נָא, מַחְמָדִים.

הערה: הריבוי של פעוֹט הוא פעוטות, וקרוב לוודאי שהמשורר בחר כאן את הריבוי ״פעוטים״ כי זה התאים לו לחריזה.