שיר תקומה ♫

שׁוּב הַיּוֹם חוֹרִין הָיִיתִי,
בָּעַמִּים קַרְנִי תָּרוּם!
אַדְמָתִי לַחְמִי מַצְמַחַת,
שְׁמֵי שָׁמַיִם טָהֲרוּ.

נִתְלַכְּדָה עִם שֵׁבֶט שֵׁבֶט,
נִתְאַחֲוֶה לִגְאֻלָּה!
נַחֲלָתִי לָעַד קַיֶּמֶת,
הֲרָרַי בָּמוֹת עוֹלָם.

מַשּׂוּאוֹת-גְּבָהִים הִדְלַקְתִּי,
קוֹל אֶקְרָא וְלֹא אֶשְׁתֹּק –
אֶל אַפְסֵי גָלוּת נִדַּחַת,
אֶל קַצְוֵי נֵכָר רָחוֹק.

לֹא אֶחְשֹׂךְ, אַזְעִיקָה: חוּשָׁה!
הֵחָלֵץ וְשׁוּבָה, אָח!
שַׁחַר. שַׁחַר. אוֹר מִקֶּדֶם, –
יִשְׂרָאֵל גְּבוּרָה דָרַךְ!

קֹול גָּדוֹל אֶקְרָאָה, שִׁמְעוּ!
קוֹל אַחִים כְּקוֹל תְּקוּמָה!
בֹּקֶר הוֹד מִלֵּיל הִפְצִיעַ –
אוֹר נוֹגֵהַּ בַּקָּמָה!

שׁוּב עַמִּי חוֹרִין הָיִיתָ,
גַּם חִדַּשְׁתָּ נְעוּרִים.
מְכוֹרָתְךָ יָרֹק לוֹבֶשֶׁת
שְׁמֵי שָׁמַיִם נוֹהֲרִים!