למד-הא בחורים ♫

לָמֶ"ד-הֵ"א בַּחוּרִים,
בַּחוּרִים לָמֶ"ד-הֵ"א
שֶׁעָרְכוּ מַסָּעָם
אֶל הַקּוֹל הַקּוֹרֵא,
וְעָמְסוּ עַל גַּבָּם
כָּל תַחְמֹשֶׁת וָזַיִן,
הִרְהִיבוּ עֻזָּם –
וּמֵעַיִן אֶל עַיִן
נִצַּב מַבָּטָם
הַמַּשְׁמִים וְקוֹפֵא –
לָמֶ"ד-הֵ"א בַּחוּרִים,
בַּחוּרִים לָמֶ"ד-הֵ"א.

לֹא עָמְדוּ גַּב וָגָב
וּפְנֵיהֶם אֶל הַקִּיר;
לֹא מָלָא גַּם לִבָּם
וְגָאָה מֵרֹב שִׁיר;
כִּי מִזֶּה וּמִזֶּה
לֹא דָּבַק כָּל יְסוֹד, –
הֵם אָבוּ בְּחַיִּים,
אַךְ חַיִּים שֶׁל כָּבוֹד.
וְעַל כֵּן כֹּה שָׂגְבוּ
מוּל הַצַּר הַטָּמֵא –
לָמֶ"ד-הֵ"א בַּחוּרִים,
בַּחוּרִים לָמֶ"ד-הֵ"א.

בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר
עַל הַקְּלָף הֶחָתוּם,
נַחֲרֹת קַו-לָקַו
אֶת מוֹתָם הַסָּתוּם:
"בְּהָרֵי יְהוּדָה,
בּוֹאֲכָה לְעֶצְיוֹן,
בִּמְקוֹם שָׁם הַדֶּרֶךְ
עוֹלָה לְצִיּוֹן,
נָפְלוּ גִּבּוֹרִים
בַּקְּרָב עִם שׂוֹנֵא" –
לָמֶ"ד-הֵ"א בַּחוּרִים,
בַּחוּרִים לָמֶ"ד-הֵ"א.