מילא

מֵילָא! אִם מִפְגָּע הָיִינוּ לְכָל אַבְנֵי קֶלַע אִם חֶשְׁכַת כָּל שְׁאוֹל עַלֵינוּ הִתְגּוֹלֵלָה מֵילָא! הֵן לֹא עוֹלָמִים נֵבְךְּ וְנִתְאַבֵּלָה. מֵילָא! אֵי פָּטִישׁ, אֵי בַּרְזֶל לֹא הִכָּה עַל הַסֶּלַע? יְפוֹצֵץ הַבַּרְזֶל, אַךְ יְחִי צוּר הַפֶּלֶא מֵילָא! כֹּחֵנוּ - צִדְקֵנוּ וּבוֹ נִגָּאֵלָה. מֵילָא וְאִם כָּל הָעוֹלָם פָּנָיו הַלַּיְלָה [!] אֲנַחְנוּ לַבֹּקֶר... מֵילָא! וּמֵילָא! וְעוֹד פַּעַם מֵילָא! יוֹם יוֹם אִם יָדַעְנוּ עֲבֹד לֹא חֲדֵלָה. נִשְׂמַח בְּחַגֵּנוּ, נָשִׁיר וּנְחוֹלֵלָה מֵילָא! וּמֵילָא! וְעוֹד פַּעַם מֵילָא! כֹּחֵנוּ - בִּטְחוֹנֵנוּ וּבוֹ נִגָּאֵלָה.   מילא אם מפגע היינו לכל אבני קלע אם חשכת כל שאול עלינו התגוללה מילא הן לא עולמים נבך ונתאבלה מילא אי פטיש, אי ברזל לא הכה על הסלע? יפוצץ הברזל אך יחי צור הפלא מילא כוחנו - צדקנו ובו ניגאלה מילא ואם כל העולם פניו הלילה [!] אנחנו לבוקר... מילא! ומילא! ועוד פעם מילא! יום יום אם ידענו עבוד לא חדלה נשמח בחגנו, נשיר ונחוללה מילא! ומילא! עוד הפעם מילא! כוחנו - בטחוננו ובו ניגאלה.

מקור: "נחום נרדי: 18 שירים למורי סמינריון הקיץ של מורי "המרכז לחינוך"", הוצאת המחבר, תרצ"ט 1939, עמוד 4-5