הקטן
גופן
הגדל
גופן

 
היו זמנים

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: חיים חפר (פיינר)
לחן: משה וילנסקי
כתיבה: 1948
הלחנה: 1948

יָבוֹא הַיּוֹם וְעוֹד תֵּשֵב אֶל מוּל הָאָח
וְגַם הַגַּב יִהְיֶה כָּפוּף כַּחֲטוֹטֶרֶת
וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח
וּתְסַפֵּר עַל זֹאת אַגַּב עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת

וּמִסָּבִיב, וּמִסָּבִיב יֵשֵׁב הַטַּף
וְאִשְׁתְּךָ גַּם הִיא מֻפְלֶגֶת בַּשָּׁנִים
תַּזִּיל דִּמְעָה וּתְקַנֵּחַ אֶת הָאַף
וְתֵאָנַח: הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...

הָיוּ זְמַנִּים,
אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ,
הָיוּ זְמַנִּים,
לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ,
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –
עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר,
אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...

וּתְסַפֵּר אֲזַי עַל כִּבּוּשִׁים וּקְרָב
וְהַקָּטָן בֵּין הַיְּלָדִים יָעִיר בְּלַחַשׁ:
וּבְכֵן, זֶה סַבָּא שֶׁהִצִּיל אֶת הַמַּצָּב –
מִסַּבָּא שֶׁכָּזֶה, בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת, יֵשׁ נַחַת...

וְאָז תַּרְאֶה אֶת זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה
וּבָהּ צַלֶּקֶת שֶׁהִגְלִידָה מִשָּׁנִים
וּתְחַיֵּךְ – אֶת זֹאת הֵן סָבְתָא אָז רִפְּאָה,
נוּ, וּמֵאָז – הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...

הָיוּ זְמַנִּים...

וְאִם תַּמְשִׁיךְ וְעוֹד תּוֹסִיף קְצָת לְדַבֵּר
וְגַם מוּסָר תַּטִּיף בְּקוֹל צָרוּד, מַזְקִין
פִּתְאוֹם, הַבְּכוֹר שֶׁבֵּינֵיהֶם חִישׁ יִתְנַעֵר
וְיַעֲנֶה: אַח, סַבָּא, מָה אַתָּה מֵבִין?...

וְאָז תֵּדַע שֶׁזֶּהוּ חֹלִי מִדַּבֵּק
וְאָז תַּחְשֹׁב: אוּלַי צוֹדְקִים הֵם הַבָּנִים;
בִּשְׁעָתוֹ הָיִיתִי גַּם אֲנִי צוֹדֵק –
אֲבָל עַכְשָׁו... הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים...

הָיוּ זְמַנִּים...
יבוא היום ועוד תשב אל מול האח
וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת
ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח
ותספר על זאת אגב עישון מקטרת

ומסביב, ומסביב ישב הטף
ואישתך גם היא מופלגת בשנים
תזיל דמעה ותקנח את האף
ותיאנח: היו זמנים, היו זמנים...

היו זמנים,
אז במשלט ישבנו,
היו זמנים,
לחמנו ואהבנו,
עכשיו דבר אין להכיר -
על המשלט יושבת עיר,
אולי בזכות אותם זמנים...

ותספר אזי על כיבושים וקרב
והקטן בין הילדים יעיר בלחש:
ובכן, זה סבא שהציל את המצב,
מסבא שכזה, באמת, באמת, יש נחת...

ואז תראה את זרועך החשופה
ובה צלקת שהגלידה משנים
ותחייך, את זאת הן סבתא אז ריפאה,
נו, ומאז - היו זמנים, היו זמנים...

היו זמנים...

ואם תמשיך ועוד תוסיף קצת לדבר,
וגם מוסר תטיף בקול צרוד, מזקין,
פתאום, הבכור שביניהם חיש יתנער
ויענה: אח, סבא, מה אתה מבין?...

ואז תדע שזהו חולי מדבק,
ואז תחשוב, אולי צודקים הם הבנים,
בשעתו הייתי גם אני צודק -
אבל עכשיו... היו זמנים, היו זמנים...

היו זמנים...


 פרטים נוספים
ביצוע: הצ'יזבטרון
שנת הקלטה: 5.1959
מקור: הופעה בהיכל התרבות

הוקלט על ידי קול ישראל



הקלטות נוספות

פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: טובה פורת
שנת הקלטה: 1963


פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: הצ'יזבטרון
שנת הקלטה: 1949
סולנים: רבקה'לה קרמר, נעמי פולני וגדעון זינגר
פסנתר: אליקום שפירא


פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: שושנה דמארי
עיבוד: משה וילנסקי
שנת הקלטה: 1948/1949
מקור: תקליטון הד-ארצי 645-695

בליווי חברי התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח משה וילנסקי

על השיר

מתוך התכנית השנייה של הצ’יזבטרון (בכורה: 20.7.1948, מחנה צריפין).

"היו זמנים" באתר "השירים הנפלאים של משה וילנסקי" בבית הספרים הלאומי, עם ביצועים של שושנה דמארי בהקלטה מאוחרת [כנראה 1966] ושל נעמי פולני, גדעון זינגר ורבקה'לה קרמר מתוך "זר כלניות למשה וילנסקי", ותווים לתזמורת סימפונית ופסנתר, בגרסה עם קול ובגרסה בלי קול.

ביצועים נוספים:


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

יום העצמאות   יום המשפחה / יום האם   פלמ"ח   שירים קאנוניים  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם