תַּלְמִיד חָרוּץ הָיָה הִלֵּל לָמַד בַּיּוֹם קָרָא בַּלֵּיל עָנִי הָיָה, עָנִי מְאֹד בְּבֵית הַסֵּפֶר אֵיךְ לִלְמֹד וְכֶסֶף אֵין לוֹ כְּלָל וּכְלָל הִלֵּל אֻמְלָל אֻמְלָל אֻמְלָל יָמִים רַבִּים דָּאוֹג דָּאַג לִבְסוֹף עָלָה לוֹ עַל הַגַּג שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר וְיָשַׁב לְיַד חַלּוֹן לְמוּל הָרַב וְכָל הַיּוֹם שָׁמַע מִפִּיו דִּבְרֵי תּוֹרָה הִקְשִׁיב הִקְשִׁיב יָרַד הַשֶּׁלֶג עַל הִלֵּל כִּסָּה אוֹתוֹ גַּם יוֹם גַּם לֵיל וְלֹא הִרְגִּישׁ הִלֵּל בַּקֹּר תּוֹרָה לוֹ חֹם, תּוֹרָה לוֹ אוֹרתלמיד חרוץ היה הלל למד ביום קרא בליל עני היה, עני מאוד בבית הספר איך ללמוד וכסף אין לו כלל וכלל הלל אומלל אומלל אומלל ימים רבים דאוג דאג לבסוף עלה לו על הגג של בית הספר וישב ליד חלון למול הרב וכל היום שמע מפיו דברי תורה הקשיב הקשיב ירד השלג על הלל כיסה אותו גם יום גם ליל ולא הרגיש הלל בקור תורה לו חום, תורה לו אור