א. שִׁירוּ שִׁיר תּוֹדָה לְפֶתַח-תִּקְוָה אִמָּא, לַנִּיר וַעֲבוֹדָה אִלְּפָה, קִדְּשָׁה, הֵרִימָה אֵם-הַמּוֹשָׁבוֹת לְגִיל שִׁבְעִים הִגִּיעָה, לְזֶכֶר הָאָבוֹת בְּגִיל וָרֹן נָרִיעַ. ב. אֻמָּה תּוֹעַת לֵבָב, אֻמָּה כּוֹשֶׁלֶת בֶּרֶךְ, הוֹצִיאוּ לַמֶּרְחָב, הִנְחוּ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ. פָּרְצוּ חוֹמָה וָקִיר בְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם, הָפְכוּ מִדְבָּר לְנִיר בְּבִרְכַּת כַּפַּיִם. ג. שִׁיר חָדָשׁ נָשִׁיר, יִנְהַר בְּעֹז הַזֶּרֶם, לִיבוּל שָׂדוֹת עָשִׁיר, לִפְרִי פַּרְדֵּס וָכֶרֶם. שִׁיר חָדָשׁ נָרֹן יַחְדָו יָשִׁישׁ וָעֶלֶם, לְעֵמֶק הַשָּׁרוֹן, לְחֹרֶשׁ נִיר וָתֶלֶם. ד. נָרֹן לְדוֹר רִאשׁוֹן הוֹרָה לְעַם מַחְרֶשֶׁת, יָצָא בְּאוֹן שִׁמְשׁוֹן מוֹלַדְתּוֹ לָרֶשֶׁת. שִׁיר חָדָש נָשִׁיר לְזִיו חָזוֹן וָפֶלֶא, לַדּוֹר אֲשֶׁר הִכְשִׁיר בִּדְמֵי דָּמָיו כָּל אֵלֶּה.א. שירו שיר תודה לפתח-תקוה אמא, לניר ועבודה אילפה, קידשה, הרימה אם-המושבות לגיל שבעים הגיעה, לזכר האבות בגיל ורון נריע. ב. אומה תועת לבב, אומה כושלת ברך, הוציאו למרחב, הנחו על אם הדרך. פרצו חומה וקיר בני ירושלים, הפכו מדבר לניר בברכת כפים. ג. שיר חדש נשיר, ינהר העוז הזרם, ליבול שדות עשיר, לפרי פרדס וכרם. שיר חדש נרון יחדו ישיש ועלם, לעמק השרון, לחורש ניר ותלם. ד. נרון לדור ראשון הורה לעם מחרשת, יצא באון שמשון מולדתו לרשת. שיר חדש נשיר לזיו חזון ופלא, לדור אשר הכשיר בדמי דמיו כל אלה.

השיר חובר ליובל השבעים של פתח תקוה.

 

יוסי גל (2015) במייל לזמרשת: בשנת 1948 הייתי בכיתה א', והשיר הזה נלמד על-ידי כל התלמידים בעיר, ושרנו אותו בטקס היובל שהתקיים במגרש "מכבי" דאז. בכנס נכח, בין היתר, גם בן-גוריון.

 

קראו את דברי דני יערי (חדשות בן עזר 1193) 14.11.2016: "הלהיט של חגיגות השבעים [לפתח תקווה] היתה המקהלה, בניצוחו של אברהם קפלן, שהיתה מורכבת ממבוגרים מכל רחבי העיר ומתלמידים מבתי ספר שונים. אני הייתי ביניהם. בלחצה של אימא שלי, המורה לזמרה צור-נמל המליץ עליי בפני המנצח קפלן. אין אחד בפתח תקווה באותה עת שלא זימר את המנון חגיגות ה-70: "שירו שיר תודה לפתח תקווה אימא, אם המושבות, לגיל 70 הגיעה, הא האה הא האה אה..." אין אחד בפתח תקווה בעת ההיא שלא זימר את השיר".