תִּרְזָה יָפָה וַעֲבֻתָּה עַל הַיְאֹר עוֹמֶדֶת מֻטָּה; כָּל-הַיּוֹם בַּמַּיִם צוֹפָה, חוֹשְׁבָה: מַה-יְּהֵא בְסוֹפָהּ? גָּדְלָה, פָּרְחָה, רֵיחָהּ זָלָף, אָבִיב בָּא וְאָבִיב חָלָף; כְּבָר מַגִּיעִים יָמִים קָרִים – וְאָנָה בָאוּ הַצִּפֳּרִים? וּבְתוֹךְ חַדְרָהּ מוּל הַמַּרְאָה עוֹמְדָה כָל-הַיּוֹם הַנַּעֲרָה, כָּל-הַיּוֹם בִּדְמוּתָהּ צוֹפָה, חוֹשְׁבָה: מַה-יְּהֵא בְסוֹפָהּ? גָּדְלָה, פָּרְחָה, רֵיחָהּ זָלָף, אָבִיב בָּא וְאָבִיב חָלָף; אַנְחוֹת לֵיל וִימֵי שִׁמּוּרִים – וְהֵיכָן הֵמָּה הַבַּחוּרִים! תרזה יפה ועבותה על היאור עומדת מוטה כל היום במים צופה חושבה מה יהא בסופה גדלה פרחה ריחה זלף אביב בא ואביב חלף כבר מגיעים ימים קרים ואנה באו הציפורים ובתוך חדרה מול המראה עומדה כל היום הנערה כל היום בדמותה צופה חושבה מה יהא בסופה גדלה פרחה ריחה זלף אביב בא ואביב חלף אנחות ליל וימי שימורים והיכן המה הבחורים