הָרַקֶּפֶת, הָרַקֶּפֶת, מִסְתַּתֶּרֶת בַּסְּלָעִים, כָּל הַקַּיִץ מְנַמְנֶמֶת, מִתְפַּלֶּלֶת לַגְּשָׁמִים. עֲנָנִים שְׁחוֹרִים כַּזֶּפֶת בּוֹאוּ, אָנוּ מְחַכּוֹת. עַל סְלָעֵינוּ תְּנוּ הַמַּיִם, כִּי רוֹצִים אָנוּ לִשְׁתּוֹת. אָז נוֹצִיא עָלֶה וָפֶרַח, כֶּתֶר לְבַנְבַּן סָגֹל. יְבַקְרוּנוּ יְלָדִים, וְיֵצְאוּ פֹּה בְּמָחוֹל.הרקפת, הרקפת, מסתתרת בסלעים, כל הקיץ מנמנמת, מתפללת לגשמים. עננים שחורים כזפת בואו, אנו מחכות. על סלעינו תנו המים, כי רוצים אנו לשתות. אז נוציא עלה ופרח, כתר לבנבן סגול. יבקרונו ילדים, ויצאו פה במחול.

מקור: "יצחק לוי : קובץ שירים", צל וצליל, כנראה 1954