בשדותיי מחריש השלף – מה לך שחף תבך כאוב? הן אמרתי שיר על גורן, על הגודש הזהוב, על הדיש שיבואה, על חורש יצא לניר, על השמש שתקלע לו נזר מאורה בהיר! הן התחלתי שיר על רוגע – מי צילו חשך הפיל, מיתרי כולם ניתקו ונבלי דמעה הזיל? – טוס השחף צחור-האבר – כי תראה אחי בים, רד על תורן וספרה: הקציר לגווע תם, בשדותי בוכה הרגב, ואני אזרע בו שוב – גם הפעם, עוד הפעם, זה שירי יהיה עצוב.