בשדותיי מחריש השלף ♫

בִּשְׂדוֹתַי מַחְרִישׁ הַשֶּׁלֶף – מַה לָּךְ שַׁחַף תֵּבְךְּ כְּאוֹב?
הֵן אָמַרְתִּי שִׁיר עַל גֹּרֶן, עַל הַגֹּדֶשׁ הַזָּהֹב,
עַל הַדַּיִשׁ שֶׁיָּבוֹאָה, עַל חוֹרֵשׁ יֵצֵא לַנִּיר,
עַל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁתִּקְלַע לוֹ נֵזֶר מֵאוֹרָהּ בָּהִיר!
הֵן הִתְחַלְתִּי שִׁיר עַל רֹגַע – מִי צִלּוֹ חַשֵׁךְ הִפִּיל,
מֵיתָרַי כֻּלָּם נִתָּקוּ וְנִבְלִי דִּמְעָה הִזִּיל? –
טוּסָה שַׁחַף צְחֹר-הָאֵבֶר – כִּי תִּרְאֶה אַחַי בַּיָּם,
רֵד עַל תֹּרֶן וְסַפֵּרָה: הַקָּצִיר לִגְוֹעַ תַּם,
בִּשְׂדוֹתַי בּוֹכֶה הָרֶגֶב, וַאֲנִי אֶזְרַע בּוֹ שׁוּב –
גַּם הַפַּעַם, עוֹד הַפַּעַם, זֶה שִׁירִי יְהֵא עָצוּב.