1. לֹא הַקַּנְקַן בְּצוּרָתוֹ אֶלָּא תָּכְנוֹ הוּא הַקּוֹבֵעַ. לִי קְצָת קָשֶׁה זֹאת לְהַסְבִּיר, לָכֵן אֲנִי זֹאת כָּךְ מַגְדִּיר: 2. אֵין לְהַגְדִּיר זֹאת בְּמִלָּה אוֹ בְּדֻגְמָה כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת, כִּי כָּל שָׂפָה דַּלָּה מִדַּי מִלְּבַטֵּא אֶת רִגְשׁוֹתַי: פזמון חוזר: יֵשׁ בָּךְ מַה שֶּׁהוּא דָּבָר מְשַׁגֵּעַ אוּלַי מַבָּטֵךְ הוּא שֶׁמּוֹשֵׁךְ. יֵשׁ בָּךְ מַה שֶּׁהוּא, פָּשׁוּט מְשַׁכְנֵעַ קוֹלֵךְ הַנָּעִים אוֹתִי מַקְסִים. וְאִם תִּשְׁאֲלִי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה הַסִּבָּה, אֵין לִי תְּשׁוּבָה: אֹמַר בְּכֵנוּת, אוּלַי זוֹ טָעוּת, יֵשׁ בָּךְ מַה שֶּׁהוּא פָּשׁוּט.1. לא הקנקן בצורתו אלא תוכנו הוא הקובע. לי קצת קשה זאת להסביר, לכן אני זאת כך מגדיר: 2. אין להגדיר זאת במילה או בדוגמה כך או אחרת, כי כל שפה דלה מדי מלבטא את רגשותי: פזמון חוזר: יש בך מה שהוא דבר משגע אולי מבטך הוא שמושך. יש בך מה שהוא, פשוט משכנע קולך הנעים אותי מקסים. ואם תשאלי אינני יודע מה הסיבה, אין לי תשובה: אומר בכנות, אולי זו טעות, יש בך משהו פשוט.