שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרָה נֶחְמֶדֶת, מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל-חַלּוֹנִי – אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה-נַּפְשִׁי כָלָתָה, בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי. זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה, מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים נִפְלָאוֹת, הֲגַם שָׁם בָּאָרֶץ הַחַמָּה, הַיָּפָה, תִּרְבֶּינָה הָרָעוֹת, הַתְּלָאוֹת; הֲתִשְׂאִי לִי שָׁלוֹם מֵאַחַי בְּצִיּוֹן, מֵאַחַי הָרְחוֹקִים הַקְּרוֹבִים? הוֹי מְאֻשָּׁרִים! הֲיֵדְעוּ יָדוֹעַ כִּי אֶסְבֹּל, הוֹי אֶסְבֹּל מַכְאוֹבִים? הֲיֵדְעוּ יָדוֹעַ מָה רַבּוּ פֹה שׂוֹטְנַי, מָה רַבִּים, הוֹי רַבִּים לִי קָמִים? זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, נִפְלָאוֹת מֵאֶרֶץ, הָאָבִיב בָּהּ יִנְוֶה עוֹלָמִים. זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה... הֲיֵרֵד כִּפְנִינִים הַטַּל עַל הַר חֶרְמוֹן, אִם יֵרֵד וְיִפֹּל כִּדְמָעוֹת? וּמַה-שְּׁלוֹם הַיַּרְדֵּן וּמֵימָיו הַבְּהִירִים? וּשְׁלוֹם כָּל-הֶהָרִים, הַגְּבָעוֹת? הֲסָר מֵעֲלֵיהֶם הֶעָנָן הַכָּבֵד, הַפֹּרֵשׂ עֲלָטָה, צַלְמָוֶת? - זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, עַל-אֶרֶץ בָּה מָצְאוּ אֲבוֹתַי הַחַיִּים, הַמָּוֶת! הַאִם-עוֹד לֹא-נָבְלוּ הַפְּרָחִים שָׁתַלְתִּי כַּאֲשֶׁר נָבַלְתִּי אָנֹכִי? [אֶזְכְּרָה יָמִים כְּמוֹהֶם פָּרַחְתִּי, אַךְ עַתָּה זָקַנְתִּי, סָר כֹּחִי]שלום רב שובך ציפורה נחמדת מארצות החום אל חלוני אל קולך כי ערב מה נפשי כלתה בחורף בעזבך מעוני זמרי ספרי ציפורי היקרה מארץ מרחקים נפלאות הגם שם בארץ החמה היפה תרבינה הרעות התלאות התשאי לי שלום מאחי בציון מאחי הרחוקים הקרובים הוי מאושרים הידעו ידוע כי אסבול הוי אסבול מכאובים הידעו ידוע מה רבו פה שוטני מה רבים הוי רבים לי קמים זמרי ציפורי נפלאות מארץ האביב בה ינוה עולמים זמרי ספרי ציפורי היקרה הירד כפנינים הטל על הר חרמון אם ירד וייפול כדמעות ומה שלום הירדן ומימיו הבהירים ושלום כל ההרים הגבעות הסר מעליהם הענן הכבד הפורש עלטה צלמות זמרי ציפורי על ארץ בה מצאו אבותי החיים המות האם עוד לא נבלו הפרחים שתלתי כאשר נבלתי אנוכי [אזכרה ימים כמוהם פרחתי אך עתה זקנתי סר כוחי]