צברים (לחן נרדי) ♫

הִנְּנוּ אֲשֶׁר הִנֵּנוּ:
צַבָּרִים.
יְצוּרִים פְּשׁוּטִים בְּנֵי-שֶׁמֶשׁ,
וִישָׁרִים.
לֹא מִקְסַם צְבָעִים וָרֵיחַ,
יֶרֶק רַךְ רַעֲנָן שָׁמֵחַ
צַבָּרִים.

לָנוּ חֵן פִּרְאִי שֶׁלָּנוּ
וְרָזָיו.
וְצוּרוֹת מוֹשְׁכוֹת כָּל עַיִן,
שֶׁפַע רַב.
אַף יְפֵהפִיּוֹת יֵשׁ בָּנוּ!
הַמֵּבִין יָבִין אוֹתָנוּ
וְיֹאהַב.

אָמְנָם כֵּן קָשִׁים אֲנַחְנוּ
וּמַמְרִים;
שׁוֹר וַחֲמוֹר אַל יִגַּע בָּנוֹ
כִּי דּוֹקְרִים!
רַק לַטּוֹב נָאִיר פָּנֵינוּ;
הִנְּנוּ אֲשֶׁר הִנֵּנוּ :
צַבָּרִים!