מילים: דוד ניב (ליניבסקי)
לחן: דוד ניב (ליניבסקי)
|
מקהלת רון דור  |
מקהלה ותזמורת בניצוח רומן מסינג  ביצוע:
ותיקי בית"ר נתניה 
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
השיר 'הם לא ישברו אותנו' היה המנון חברי המחתרות אצ"ל ולח"י שהיו עצורים במחנות מעצר בקניה, ארתריאה וסודן. אנשי המחתרות הוגלו מארץ ישראל על ידי הבריטים על מנת למנוע מהם לברוח ועל מנת לשבור את רוחם. מחנות המעצר פעלו בין סתיו 1944 עד קיץ 1948. הקבוצה האחרונה של העצירים שוחררה לאחר הקמת המדינה. (תודה לד"ר אופירה גראוויס קובלסקי על המידע.)
על פי "מעריב" 7.2.1964, דוד ניב, המחבר והמלחין, נפצע באריתריאה על ידי אחד מחיילי המחנה, חזר אל 250 חבריו בסוף 1946, לאחר שפרפר בין חיים למוות וכתב את "הם לא ישברו אותנו" שהפך להמנון "גולי קניה".
גרשון סתיו, חוקר שירי בית"ר והמחתרות, מאשש סיפור זה (דברים ששלח לזֶמֶרֶשֶׁת בינואר 2017):
בדצמבר 1945 מגלים השלטונות הבריטים את ניב למחנה "סמבל", ליד אסמרה באריתריאה. עד מהרה הוא משתלב בחיי הכלא שבגלות ומשתתף בפעילות התרבותית-חברתית שהחלה לפרוח שם. [...] הבריטים שהיו ערים לאחוות הלוחמים של חברי המחתרות האצ"ל ולח"י ב"סמבל", ולכמיהתם לדרור, דאגו להעביר את העצורים למחנות בסודן (מחנה קרתאגו) ובקניה (מחנה גילגיל). ניסיונות הבריחה שנעשו ללא הרף, חלקם צלחו, הביאו את הבריטים למסקנה שיש להעתיק את מחנות הכלואים לעיתים תכופות.
ביום 17 בינואר 1946, חיילים סודנים ששמרו על המחנה, פתחו באש לעבר קבוצת אסירים שהתגודדה בשער המחנה. במקום נקבעו מותם של שניים מאסירי המחתרת: שאול גלילי ואליהו עזרא. בין הפצועים היה דוד ניב, שמצבו הוגדר קשה וקריטי. הוא נלקח לבית חולים בריטי, שם אושפז כשנה עד להחלמתו. עם שובו למחנה המעצר באריתריאה, נפעם היה ממראה חבריו לנשק ומעוז רוחם. [...] אווירה זו הייתה מקור ההשראה לשיר שכתב והלחין: "הם לא ישברו אותנו", שיר שהיה עד מהרה להמנונם של הגולים. בדרך עלומה מצא השיר את דרכו לארץ ונישא בפיהם של לוחמי המחתרות ובקנני בית"ר. "הם לא ישברו אותנו" היה לסמל העיקשות והאמונה של דור התקומה.
ותיקי בית"ר נתניה תועדו בשיר זה גם בווידיאו.
ביצועים נוספים:
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
שוקי ברנדווין מביא את הרקע לשיר ואת עדותו של אביו, שלמה ברנדווין (כינויו באצ"ל - בר כוכבא). שוקי שלח את מאמרו לזֶמֶרֶשֶׁת ביולי 2017.