הקטן
גופן
הגדל
גופן
כבר מאוחר מדיי
הָאִישׁ מִתְיַגֵּעַ, נֶחְפָּז, מִתְגַּעְגֵּעַ, רוֹדֵף אֶת הָאֹשֶׁר, עָף-מְמַהֵר טִפְּשׁוֹן שֶׁכָּמוֹהוּ - אָשְׁרוֹ הִנֵּה פֹּה הוּא, אַךְ הוּא הָלְאָה, הָלְאָה, רָץ כְּעִוֵּר. וּכְשֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר וּמֵבִין - רוֹאֶה הוּא: רֹאשׁוֹ כְּבָר הִלְבִּין. כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, עָבַר הַזְּמַן, אֵין לְהָשִׁיב אֶת מַה שֶּׁאֵין. כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, לַשָּׁוְא, לַשָּׁוְא אַתָּה בּוֹכֶה וּמִתְחַנֵּן. הִתְעוֹפְפוּ יְמֵי חַיֶּיךָ, תַּמּוּ כֶּעָשָׁן. גַּבְּךָ כָּפוּף, כֵּהוֹת עֵינֶיךָ, נוּמָה נָא וִישַׁן כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי עָבַר הַזְּמַן, הַכֹּל נִגְמַר, כְּבָר מְאֻחָר קָרְאוּ אוֹתָהּ חַוָּה אוֹתוֹ הִיא אָהָבָה עָבְדָה בֶּחָצָץ הִיא,,, פֶּה שׁוֹשַׁנִּים וְהוּא - עִם חָלִיל הוּא כֵּן, זִיפְזִיף הוֹבִיל הוּא וְשָׁר לָהּ, רַק שָׁר לָהּ... עֶשֶׂר שָׁנִים. עַכְשָׁו הוּא עַסְקָן מְהֻלָּל וְהִיא עַסְקָנִית, וּבִכְלָל... כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, עָבַר הַזְּמַן, אֵין לְהָשִׁיב אֶת מַה שֶּׁאֵין. כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, לָשִׁיר? חַה חַה, אֵין פְּנַאי אֲפִלּוּ לְטַלְפֵּן. הַלּוֹ... הַלּוֹ... יְמֵי חַיֵּינוּ מִהֲרוּ לָנוּס. הַלּוֹ... הַלּוֹ... כֵּהוֹת עֵינֵינוּ... הַמִּסְפָּר תָּפוּס. כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, הַזְּמַן עָבַר, הַכֹּל נִגְמַר, כְּבָר מְאֻחָר שׁוֹמְעִים אָנוּ טוֹנִים שֶׁל לוֹרְד וִינְטֶרְטוֹנִים the national home - דַּי הוּא גָּדַל! נַפְסִיק אוֹתוֹ – יֶס סֶר נַחְנִיק אוֹתוֹ – יֶס סֶר קַצֵּץ נְקַצֵּץ בּוֹ ... סְטוֹפּ וַחֲסַל! זֹאת קָרָאנוּ, שָׁמַעְנוּ, אֲבָל... לְחַסֵּל, אֲדוֹנִי, לֹא תּוּכַל. כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, כְּבָר לֹא יַשְׁפִּיעוּ הַבְּרָקִים וְהָרוּחוֹת. כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, I'm very sorry sir, - חֲבָל עַל הַכֹּחוֹת. הַכְרָזָה עוֹלָה, יוֹרֶדֶת, אַךְ הַגְּזָר נִגְזַר, פֹּה לָעָם תִּהְיֶה מוֹלֶדֶת. לֹא יוֹעִיל דָּבָר. כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, כְּבָר מְאֻחָר, עָבַר הַזְּמַן, אֲנַחְנוּ כָּאן! האיש מתייגע נחפז, מתגעגע רודף את האושר עף ממהר טפשון שכמוהו אושרו הנה פה הוא אך הוא הלאה הלאה רץ כעיוור וכשהוא מתעורר ומבין רואה הוא: ראשו כבר הלבין כבר מאוחר מדיי כבר מאוחר מדיי עבר הזמן אין להשיב את מה שאין כבר מאוחר מדיי כבר מאוחר מדיי לשווא, לשווא אתה בוכה ומתחנן התעופפו ימי חייך תמו כעשן גבך כפוף, כהות עיניך נומה נא וישן כבר מאוחר מדיי כבר מאוחר מדיי עבר הזמן, הכל נגמר, כבר מאוחר קראו אותה חווה אותו היא אהבה עבדה בחצץ היא,,, פה שושנים והוא - עם חליל הוא כן, זיפזיף הוביל הוא ושר לה, רק שר לה עשר שנים עכשיו הוא עסקן מהולל והיא עסקנית ובכלל כבר מאוחר מדיי כבר מאוחר מדיי עבר הזמן, אין להשיב את מה שאין כבר מאוחר מדיי כבר מאוחר מדיי לשיר? חה חה, אין פנאי אפילו לטלפן הלו הלו... ימי חיינו מיהרו לנוס הלו הלו... כהות עינינו המספר תפוס כבר מאוחר מדיי כבר מאוחר מדיי הזמן עבר, הכל נגמר, כבר מאוחר שומעים אנו טונים של לורד וינטרטונים the national home די הוא גדל! נפסיק אותו, יס סר נחניק אותו, יס סר קצץ נקצץ בו - סטופ וחסל! זאת קראנו שמענו אבל לחסל אדוני לא תוכל כבר מאוחר מדיי כבר מאוחר מדיי כבר לא ישפיעו הברקים והרוחות כבר מאוחר מדיי כבר מאוחר מדיי I'm very sorry sir חבל על הכוחות הכרזה עולה יורדת אך הגזר נגזר פה לעם תהיה מולדת לא יועיל דבר כבר מאוחר מדיי כבר מאוחר מדיי כבר מאוחר, עבר הזמן, אנחנו כאן!
מילים: נתן אלתרמן
לחן: משה וילנסקי
כתיבה: 1946
הלחנה: 1946

הָאִישׁ מִתְיַגֵּעַ,
נֶחְפָּז, מִתְגַּעְגֵּעַ,
רוֹדֵף אֶת הָאֹשֶׁר, עָף-מְמַהֵר
טִפְּשׁוֹן שֶׁכָּמוֹהוּ -
אָשְׁרוֹ הִנֵּה פֹּה הוּא,
אַךְ הוּא הָלְאָה, הָלְאָה, רָץ כְּעִוֵּר.

וּכְשֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר וּמֵבִין -
רוֹאֶה הוּא: רֹאשׁוֹ כְּבָר הִלְבִּין.
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
עָבַר הַזְּמַן, אֵין לְהָשִׁיב אֶת מַה שֶּׁאֵין.
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
לַשָּׁוְא, לַשָּׁוְא אַתָּה בּוֹכֶה וּמִתְחַנֵּן.
הִתְעוֹפְפוּ יְמֵי חַיֶּיךָ,
תַּמּוּ כֶּעָשָׁן.
גַּבְּךָ כָּפוּף, כֵּהוֹת עֵינֶיךָ,
נוּמָה נָא וִישַׁן
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי
עָבַר הַזְּמַן, הַכֹּל נִגְמַר, כְּבָר מְאֻחָר

קָרְאוּ אוֹתָהּ חַוָּה
אוֹתוֹ הִיא אָהָבָה
עָבְדָה בֶּחָצָץ הִיא,,, פֶּה שׁוֹשַׁנִּים
וְהוּא - עִם חָלִיל הוּא
כֵּן, זִיפְזִיף הוֹבִיל הוּא
וְשָׁר לָהּ, רַק שָׁר לָהּ... עֶשֶׂר שָׁנִים.

עַכְשָׁו הוּא עַסְקָן מְהֻלָּל
וְהִיא עַסְקָנִית, וּבִכְלָל...
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
עָבַר הַזְּמַן, אֵין לְהָשִׁיב אֶת מַה שֶּׁאֵין.
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
לָשִׁיר? חַה חַה, אֵין פְּנַאי אֲפִלּוּ לְטַלְפֵּן.
הַלּוֹ... הַלּוֹ... יְמֵי חַיֵּינוּ
מִהֲרוּ לָנוּס.
הַלּוֹ... הַלּוֹ... כֵּהוֹת עֵינֵינוּ...
הַמִּסְפָּר תָּפוּס.
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
הַזְּמַן עָבַר, הַכֹּל נִגְמַר, כְּבָר מְאֻחָר

שׁוֹמְעִים אָנוּ טוֹנִים
שֶׁל לוֹרְד וִינְטֶרְטוֹנִים
the national home - דַּי הוּא גָּדַל!
נַפְסִיק אוֹתוֹ – יֶס סֶר
נַחְנִיק אוֹתוֹ – יֶס סֶר
קַצֵּץ נְקַצֵּץ בּוֹ ... סְטוֹפּ וַחֲסַל!

זֹאת קָרָאנוּ, שָׁמַעְנוּ, אֲבָל...
לְחַסֵּל, אֲדוֹנִי, לֹא תּוּכַל.
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כְּבָר לֹא יַשְׁפִּיעוּ הַבְּרָקִים וְהָרוּחוֹת.
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
I'm very sorry sir, - חֲבָל עַל הַכֹּחוֹת.
הַכְרָזָה עוֹלָה, יוֹרֶדֶת,
אַךְ הַגְּזָר נִגְזַר,
פֹּה לָעָם תִּהְיֶה מוֹלֶדֶת.
לֹא יוֹעִיל דָּבָר.
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כְּבָר מְאֻחָר, עָבַר הַזְּמַן, אֲנַחְנוּ כָּאן!
האיש מתייגע
נחפז, מתגעגע
רודף את האושר
עף ממהר
טפשון שכמוהו
אושרו הנה פה הוא
אך הוא הלאה הלאה
רץ כעיוור

וכשהוא מתעורר ומבין
רואה הוא: ראשו כבר הלבין
כבר מאוחר מדיי
כבר מאוחר מדיי
עבר הזמן אין להשיב את מה שאין
כבר מאוחר מדיי
כבר מאוחר מדיי
לשווא, לשווא אתה בוכה ומתחנן
התעופפו ימי חייך
תמו כעשן
גבך כפוף, כהות עיניך
נומה נא וישן
כבר מאוחר מדיי
כבר מאוחר מדיי
עבר הזמן, הכל נגמר, כבר מאוחר

קראו אותה חווה
אותו היא אהבה
עבדה בחצץ היא,,, פה שושנים
והוא - עם חליל הוא
כן, זיפזיף הוביל הוא
ושר לה, רק שר לה עשר שנים

עכשיו הוא עסקן מהולל
והיא עסקנית ובכלל
כבר מאוחר מדיי
כבר מאוחר מדיי
עבר הזמן, אין להשיב את מה שאין
כבר מאוחר מדיי
כבר מאוחר מדיי
לשיר? חה חה, אין פנאי אפילו לטלפן
הלו הלו... ימי חיינו
מיהרו לנוס
הלו הלו... כהות עינינו
המספר תפוס
כבר מאוחר מדיי
כבר מאוחר מדיי
הזמן עבר, הכל נגמר, כבר מאוחר

שומעים אנו טונים
של לורד וינטרטונים
the national home די הוא גדל!
נפסיק אותו, יס סר
נחניק אותו, יס סר
קצץ נקצץ בו - סטופ וחסל!

זאת קראנו שמענו אבל
לחסל אדוני לא תוכל
כבר מאוחר מדיי
כבר מאוחר מדיי
כבר לא ישפיעו הברקים והרוחות
כבר מאוחר מדיי
כבר מאוחר מדיי
I'm very sorry sir חבל על הכוחות
הכרזה עולה יורדת
אך הגזר נגזר
פה לעם תהיה מולדת
לא יועיל דבר
כבר מאוחר מדיי
כבר מאוחר מדיי
כבר מאוחר, עבר הזמן, אנחנו כאן!


נוסח "צץ וצצה"

[בבית הראשון]
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי
הָיָה צָרִיךְ בְּלִי מְהוּמָה, בְּלִי בֶּהָלָה
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי
עָבַר הַזְּמַן, אֵין לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה
שָׁנִים עָבְרוּ חָלְפוּ בְּלִי הֶרֶף
אֵיזֶה מִין בִּזְבּוּז
עַכְשָׁיו מָצָאתָ אֶת הַדֶּרֶךְ
אַךְ נִגְמַר הַסּוּס
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי, כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי
כָּל כָּךְ מוּזָר, הַזְּמַן עָבַר, כְּבָר מְאֻחָר

[בית שני כרגיל]

[בית אחרון שונה]

מִפַּעַם לְפַעַם
וִכּוּחַ רַב טַעַם
עוֹלֶה, מִתְחַדֵּשׁ, בָּאוּ"ם, בְּחַרְטוּם.
שִׂיחָה מִתְנַהֶלֶת,
אוֹדוֹת יִשְׂרָאֵל עוֹד
אִם יֵשׁ לָהּ, אוֹ אֵין לָהּ זְכוּת הַקִּיּוּם

דִּיּוּן מְעַנְיֵן וְנִכְבָּד -
אַךְ בּוֹ חִסָּרוֹן יֵשׁ אֶחָד:
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
זְכוּת הַקִּיּוּם זוֹ בְּעָיָה, אַךְ מַה לַּעֲשׂוֹת?
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
שֶׁכָּךְ יָצָא שֶׁכָּאן הִיא הַמְּדִינָה הַזֹּאת.
לִפְנֵי שָׁנִים הָיָה אוּלַי
עוֹד טַעַם לְפַקְפֵּק
אִם יֵשׁ לָהּ זְכוּת קִיּוּם אוֹ אֵין לָהּ
אַךְ כָּעֵת, כָּעֵת -
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי,
כָּל כָּךְ מוּזָר, הַזְּמַן עָבַר, כְּבָר מְאֻחָר.
[בבית הראשון]
כבר מאוחר מדיי, כבר מאוחר מדיי
היה צריך בלי מהומה, בלי בהלה
כבר מאוחר מדיי, כבר מאוחר מדיי
עבר הזמן, אין להתחיל מהתחלה
שנים עברו חלפו בלי הרף
איזה מין בזבוז
עכשיו מצאת את הדרך
אך נגמר הסוס
כבר מאוחר מדיי, כבר מאוחר מדיי
כל כך מוזר, הזמן עבר, כבר מאוחר

[בית שני כרגיל]

[בית אחרון שונה]

מפעם לפעם
ויכוח רב טעם
עולה מתחדש
באו"ם בחרטום
שיחה מתנהלת
אודות ישראל עוד
אם יש לה או אין לה
זכות הקיום

דיון מעניין ונכבד
אך בו חיסרון יש אחד
כבר מאוחר מדיי
כבר מאוחר מדיי
זכות הקיום זה בעייה אך מה לעשות
כבר מאוחר מדיי
כבר מאוחר מדיי
שכך יצא שכאן היא המדינה הזאת
לפני שנים היה אולי
עוד טעם לפקפק
אם יש לה זכות קיום
או אין לה
אך כעת, כעת
כבר מאוחר מדיי, כבר מאוחר מדיי
כל כך מוזר, הזמן עבר, כבר מאוחר


על השיר

 מתוך תכנית מס' 6 של תיאטרון "לי לה לו" "כך כתוב בלכסיקון" (בכורה: 16.3.1946). במקור שרה את השיר ג'ני לוביץ בליווי כל המשתתפים.

האזינו לביצוע זהרירה חריפאי מתוך המופע "אני רוצה רק להציץ" (1968), תזמון 45:40/

בשנת 1969 נכלל השיר במסגרת מופע "צץ וצצה: פזמוני אלתרמן", ואלתרמן החליף את הבית האחרון בבית מעודכן יותר. האזינו לביצוע טליה שפירא מתוך "צץ וצצה". כמו כן צפו בביצוע מאוחר יותר של טליה שפירא כאן.  ביצוע נוסף בנוסח זה: עירית דותן.

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

תיאטרון ובמה  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם