גדוד בעיר (לחן אנגל)

כָּל הָרְחוֹבוֹת אָז רָעָמוּ, כָּל הַמְּבוֹאוֹת הָמוּ, הָמוּ עֵת שֶׁבָּא חֵיל צָבָא בָּרִאשׁוֹנָה אֶל הָעִיר. אַנְשֵׁי חַיִל, פְּקִידִים, סְגָנִים, זְקוּפֵי קוֹמָה וּמְזֻיָּנִים, וּבְרֹאשָֹם עוֹבְרִים שָׁם נוֹגְנִים רַבִּים עִם כְּלֵי שִׁיר. בַּחֲצוֹצְרָה: תְּרוּ-רָ-רָה! בֶּחָלִיל: לִי-לִי-לִיל! וּבַתֹּף – קוֹל עָז, קוֹל רָם: תָּ-רָ-רָם!!! רַב עִם תַּלְמִיד, אֵם עַל בָּנִים, רַצְעָן, חַיָּט, הַחֶנְוָנִים, יָצְאוּ רְאוֹת מַרְאָה זֹאת, לֹא נִרְאֲתָה עוֹד בָּעִיר. עִם הַתַּעַר יָצָא גַלָּב, אַף הַשּׁוֹחֵט עִם הַחַלָּף, נָשִׁים, טַף מָחֲאוּ כַּף לְקוֹל הַנּוֹגְנִים בִּכְלֵי שִׁיר. הַחֲצוֹצְרָה: תְּרוּ-רָ-רָה! הֶחָלִיל: לִי-לִי-לִיל! וְהַתֹּף – קוֹל עָז, קוֹל רָם: תָּ-רָ-רָם!!! כָּל הַמִּגְרָשׁ הָמָה, הָמָה. חָרְדָה, רָגְזָה הָאֲדָמָה, עֵת בַּסָּךְ בְּקוֹל "הֶאָח"! יָצְאוּ גְדוּדִים מִן הָעִיר. צִלְצַל חֲרָבוֹת, בְּרַק כִּידוֹנִים, שִׁירַת חַיִל רַבַּת אוֹנִים. וּבַעֲלוֹת תְּרוּעַת עֹז פָּצְחוּ נוֹגְנִים בִּכְלֵי שִׁיר. הַחֲצוֹצְרָה: תְּרוּ-רָ-רָה! הֶחָלִיל: לִי-לִי-לִיל! וְהַתֹּף – קוֹל עָז, קוֹל רָם: בּוּם בּוּם בָּם בּוּם בּוּם בָּם בּוּם בָּםכל הרחובות אז רעמו, כל המבואות המו, המו עת שבא חיל צבא בריאשונה אל העיר. אנשי חייל, פקידים, סגנים, זקופי קומה ומזוינים, וברואשום עוברים שם נוגנים רבים עים כלי שיר. בחצוצרה: תרו-ר-רה! בחליל: לי-לי-ליל! ובתוף – קול עז, קול רם: ת-ר-רם!!! רב עים תלמיד, אם על בנים, רצען, חיט, החנונים, יצאו ראות מראה זואת, לוא נראתה עוד בעיר. עים התער יצא גלב, אף השוחט עים החלף, נשים, טף מחאו כף לקול הנוגנים בכלי שיר. החצוצרה: תרו-ר-רה! החליל: לי-לי-ליל! והתוף – קול עז, קול רם: ת-ר-רם!!! כל המגרש המה, המה. חרדה, רגזה האדמה, עת בסך בקול "האח"! יצאו גדודים מין העיר. צלצל חרבות, ברק כידונים, שירת חייל רבת אונים. ובעלות תרועת עוז פצחו נוגנים בכלי שיר. החצוצרה: תרו-ר-רה! החליל: לי-לי-ליל! והתוף – קול עז, קול רם: בום בום בם בום בום בם בום בם

מקור: "יואל אנגל שירי ילדים לקול אחד, לשניים ולשלושה קולות בלוויית הפסנתר", "יבנה-ירושלים" ברלין, 1925, עמוד 20-24