הקטן
גופן
הגדל
גופן
כיצד מרקדין
הָרַבִּי עַלִּיז שָׂמֵחַ, הָרַבִּי בֵּין תַּלְמִידָיו מְטוֹפֵף בָּא צַעַד צַעַד, טָס מֵרִים שׁוּלֵי בְּגָדָיו. הַי! הַי! כֹּחַ נֹעַר, כֹּחַ קֶסֶם! כָּךְ הָיָה – כָּךְ – בִּנְעוּרָיו! כַּף יִמְחָא, לִבּוֹ שָׂמֵחַ, בָּעֵינַיִם אֹשֶׁר רָב יַם בַּם בָּ-בָּ-בַּם... הַגֶּד-לִי – לִי לָאוֹרֵחַ, מַה קָּרָה כָּאן, כִּי עַל כֵּן הָרַבִּי הַיּוֹם שָׂמֵחַ, כֹּה יָגִיל לֵב הַזָּקֵן? הַי! הַי! הַי! הַי! מַה יִּרְקוֹד זֶה? מַה יָּרִיעַ? שִׂמְחָתוֹ זֹה הִיא עַל מָה? הֲשָׁקְטָה עַתָּה הָאָרֶץ, הֲשָׁכְכָה הַמִּלְחָמָה? יַם בַּם בָּ-בָּ-בַּם... לֹא! כִּי הָרַבִּי יָרִיעַ, שִׂמְחָתוֹ כִּי נַעֲלָה: הוּא לַחֲתֻנָּה אוֹרֵחַ, – קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה! הַי! הַי! בְּיִשְׂרָאֵל בָּנוּ עוֹד בַּיִת, בִּיהוּדָה חִדְּשׁוּ עוֹד קֵן, – מִפְּנֵי זֶה יַבְרִיק עֵינַיִם אַף יָשִׂישׂ לֵב הַזָּקֵן. יַם בַּם בָּ-בָּ-בַּם... בָּא הַשָּׂב מַרְאֶה כָּאן, כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי כַלָּה. הַךְ הַתֹּף! הַךְ מְצִלְתָּיִם! גּוּפוֹ קַל, רַגְלוֹ קַלָּה. אַי-אַי-אַי-אַי חֲסִידִים הַי! הַי! הַי! הַי! בְּיָמָיו וּבְיָמֵינוּ תִּוָּשַׁע בַּת יְהוּדָה, יִשְׂרָאֵל יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה! יַם בַּם בָּ-בָּ-בַּם... הָרַבִּי עַלִּיז שָׂמֵחַ...הרבי עליז שמח, הרבי בין תלמידיו מטופף בא צעד צעד, טס מרים שולי בגדיו. הי! הי! כוח נוער, כוח קסם! כך היה – כך – בנעוריו! כף ימחא, ליבו שמח, בעיניים אושר רב ים בם ב-ב-בם... הגד-לי – לי לאורח, מה קרה כאן, כי על כן הרבי היום שמח, כה יגיל לב הזקן? הי! הי! מה ירקוד זה? מה יריע? שמחתו זה היא על מה? השקטה עתה הארץ, שככה המלחמה? ים בם ב-ב-בם... לא! כי הרבי יריע, שמחתו כי נעלה: הוא לחתונה אורח, – קול חתן וקול כלה! הי! הי! בישראל בנו עוד ביית, ביהודה חדשו עוד קן, – מפני זה יבריק עיניים אף ישיש לב הזקן. ים בם ב-ב-בם... בא השב מראה כאן, כיצד מרקדין לפני כלה. הך התוף! הך מצלתיים! גופו קל, רגלו קלה. אי-אי-אי-אי חסידים הי! הי! הי! הי! בימי ובימינו, תיושע בת יהודה ישראל ישכון לבטח בתורה ועבודה! ים בם ב-ב-בם... הרבי עליז שמח...

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: שאול טשרניחובסקי
לחן: נחום נרדי
כתיבה: תל אביב, 1934

הָרַבִּי עַלִּיז שָׂמֵחַ,
הָרַבִּי בֵּין תַּלְמִידָיו
מְטוֹפֵף בָּא צַעַד צַעַד,
טָס מֵרִים שׁוּלֵי בְּגָדָיו.

הַי! הַי!

כֹּחַ נֹעַר, כֹּחַ קֶסֶם!
כָּךְ הָיָה – כָּךְ – בִּנְעוּרָיו!
כַּף יִמְחָא, לִבּוֹ שָׂמֵחַ,
בָּעֵינַיִם אֹשֶׁר רָב

יַם בַּם בָּ-בָּ-בַּם...

הַגֶּד-לִי – לִי לָאוֹרֵחַ,
מַה קָּרָה כָּאן, כִּי עַל כֵּן
הָרַבִּי הַיּוֹם שָׂמֵחַ,
כֹּה יָגִיל לֵב הַזָּקֵן?

הַי! הַי! הַי! הַי!

מַה יִּרְקוֹד זֶה? מַה יָּרִיעַ?
שִׂמְחָתוֹ זֹה הִיא עַל מָה?
הֲשָׁקְטָה עַתָּה הָאָרֶץ,
הֲשָׁכְכָה הַמִּלְחָמָה?

יַם בַּם בָּ-בָּ-בַּם...

לֹא! כִּי הָרַבִּי יָרִיעַ,
שִׂמְחָתוֹ כִּי נַעֲלָה:
הוּא לַחֲתֻנָּה אוֹרֵחַ, –
קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה!

הַי! הַי!

בְּיִשְׂרָאֵל בָּנוּ עוֹד בַּיִת,
בִּיהוּדָה חִדְּשׁוּ עוֹד קֵן, –
מִפְּנֵי זֶה יַבְרִיק עֵינַיִם
אַף יָשִׂישׂ לֵב הַזָּקֵן.

יַם בַּם בָּ-בָּ-בַּם...

בָּא הַשָּׂב מַרְאֶה כָּאן, כֵּיצַד
מְרַקְּדִין לִפְנֵי כַלָּה.
הַךְ הַתֹּף! הַךְ מְצִלְתָּיִם!
גּוּפוֹ קַל, רַגְלוֹ קַלָּה.

אַי-אַי-אַי-אַי חֲסִידִים
הַי! הַי! הַי! הַי!

בְּיָמָיו וּבְיָמֵינוּ
תִּוָּשַׁע בַּת יְהוּדָה,
יִשְׂרָאֵל יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח
בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה!

יַם בַּם בָּ-בָּ-בַּם...

הָרַבִּי עַלִּיז שָׂמֵחַ...
הרבי עליז שמח,
הרבי בין תלמידיו
מטופף בא צעד צעד,
טס מרים שולי בגדיו.

הי! הי!

כוח נוער, כוח קסם!
כך היה – כך – בנעוריו!
כף ימחא, ליבו שמח,
בעיניים אושר רב

ים בם ב-ב-בם...

הגד-לי – לי לאורח,
מה קרה כאן, כי על כן
הרבי היום שמח,
כה יגיל לב הזקן?

הי! הי!

מה ירקוד זה? מה יריע?
שמחתו זה היא על מה?
השקטה עתה הארץ,
שככה המלחמה?

ים בם ב-ב-בם...

לא! כי הרבי יריע,
שמחתו כי נעלה:
הוא לחתונה אורח, –
קול חתן וקול כלה!

הי! הי!

בישראל בנו עוד ביית,
ביהודה חדשו עוד קן, –
מפני זה יבריק עיניים
אף ישיש לב הזקן.

ים בם ב-ב-בם...

בא השב מראה כאן, כיצד
מרקדין לפני כלה.
הך התוף! הך מצלתיים!
גופו קל, רגלו קלה.

אי-אי-אי-אי חסידים
הי! הי! הי! הי!

בימי ובימינו,
תיושע בת יהודה
ישראל ישכון לבטח
בתורה ועבודה!

ים בם ב-ב-בם...

הרבי עליז שמח...




הנוסח המלא (מקור)

הָרַבִּי עַלִּיז שָׂמֵחַ,
הָרַבִּי בֵּין תַּלְמִידָיו
מְטוֹפֵף בָּא צַעַד צַעַד,
טָס מֵרִים שׁוּלֵי בְּגָדָיו.

כֹּחַ נֹעַר, כֹּחַ קֶסֶם!
כָּךְ הָיָה – כָּךְ – בִּנְעוּרָיו!
כַּף יִמְחָא, לִבּוֹ שָׂמֵחַ,
בָּעֵינַיִם אֹשֶׁר רָב

לוֹהֲטִים פָּנָיו מִנַּחַת,
אֵשׁ תְּלַהֵט שְׁסַ"ה גִידָיו,
בְּרִקּוּד יֵצֵא, יָרִיעַ
בַּעֲדַת כָּל-תַּלְמִידָיו.

וּבַדִּים שָׁלֹשׁ בְּיָדַיִם
שֶׁל הֲדַס – בְּצָהֲלוֹ
יָד זוֹרְקָה וְיָד קוֹלֶטֶת,
"שְׁטוּת זוֹ מַה הוֹעִילָה לוֹ?"

הַגֶּד-לִי – לִי לָאוֹרֵחַ,
מַה קָּרָה כָּאן, כִּי עַל כֵּן
הָרַבִּי הַיּוֹם שָׂמֵחַ,
כֹּה יָגִיל לֵב הַזָּקֵן?

מַה יִּרְקוֹד, יַבְרִיק עֵינַיִם?
הַבְּמַעֲשֵׂר וּדְמַאי
הֲלָכָה פָּסַק? בְּכִלְאַיִם
שׁוּב נָצַח אֶת בֵּית שַׁמַּאי?

כְּלוּם צָמְאָה קַרְקַע לְמָיִם –
וּפִתְאֹם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה?
קוֹנְסוּל בָּא חָדָשׁ – גֵּר צֶדֶק?
וְאֵין יוֹצֵאת, אֵין צְוָחָה?

מַה יִּרְקוֹד זֶה? מַה יָּרִיעַ?
שִׂמְחָתוֹ זֹה הִיא עַל מָה?
הֲשָׁקְטָה עַתָּה הָאָרֶץ,
שָׁכְכָה הַמִּלְחָמָה?

כְּלוּם כָּשְׁלָה, קָרְסָה כְּבָר רוֹמָא
הַמּוֹשֶׁלֶת בַּכִּפָּה?
קִמְבְּרִים כִּי בָקְעוּ גְּבוּלֶיהָ
חֵיל פַּרְתִּים בָּא וְצִפָּה

כַּעֲרָפֶל כָּל כְּרַכֶּיהָ?
אֵין מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן?
לֵב אַחִים שָׁב עַל אַחִים כְּבָר,
וְאָפֵס רִיב וּמָדוֹן?
*
לֹא הָיָה רִיב עַל מַסֶּכֶת,
כָּל עִנְיַן סוּגְיָא אֵין שָׁם,
אַף לֹא קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד, עָלֶיהָ
בֵּית שַׁמַּאי מָסְרוּ נַפְשָׁם.

מָה אִם גֶשֶׁם יֵשׁ אוֹ אָיִן?
קוֹנְסוּל הוֹלֵךְ, קוֹנְסוּל בָּא –
הַפּוֹלִיטִיקָה עוֹמֶדֶת,
אֵין יוֹצֵאת בְּאֵין רוֹצִים בָּהּ!

עוֹד שׁוֹקֶטֶת בִּגְבוּלֶיהָ
גַּם מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן,
עוֹד נוֹשֶׁקֶת חֶרֶב חֶרֶב
כְּבִימֵי אֲסַרְחַדּוֹן.

אֶפֶס כִּי עֲדַיִן רוֹמָא
הַמּוֹשֶׁלֶת בַּכִּפָּה
כּוֹס הַתַּרְעֵלָה מָלָאָה,
אַף לֹא נִגְרְעָה טִפָּה.

יֵשׁ עוֹד מִלְחָמָה בָּאָרֶץ,
וּמִלְחֶמֶת בֵּין-אַחִים
פִּי שִׁבְעָה רָעָה מִמֶּנָּה,
קָרְבָּנוֹת אָכְלָה מֵחִים.
*
לֹא ! כִּי הָרַבִּי יָרִיעַ,
שִׂמְחָתוֹ כִּי נַעֲלָה:
הוּא לַחֲתֻנָּה אוֹרֵחַ, –
קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה!

בְּיִשְׂרָאֵל בָּנוּ עוֹד בַּיִת,
בִּיהוּדָה חִדְּשׁוּ עוֹד קֵן, –
מִפְּנֵי זֶה יַבְרִיק עֵינַיִם
אַף יָשִׂישׂ לֵב הַזָּקֵן.

בָּא הַשָּׂב מַרְאֶה כָּאן, כֵּיצַד
מְרַקְּדִין לִפְנֵי כַלָּה.
הַךְ הַתֹּף! הַךְ מְצִלְתָּיִם!
גּוּפוֹ קַל, רַגְלוֹ קַלָּה.

בְּיִשְׂרָאֵל בָּנוּ עוֹד בַּיִת –
כִּי עַל כֵּן גָּדַל גִּילוֹ,
קֵן חָדָשׁ - הוּא יְבָרְכֵנוּ...
וַאֲנַן מַה נַּעַן לוֹ?

יִפְרְחוּ דוֹר בַּחוּרֵינוּ,
בְּשֶׁפַע כֹּחַ וּבִזְמָן;
תִּתְנוֹסֵסְנָה בְּנוֹתֵינוּ
צְנוּעוֹת בְּחֵן-קִסְמָן!

יִמָּלֵא כָּל תְּחוּם אַרְצֵנוּ
קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה,
צְחוֹק אִשָּׁה הַמִּתְרַפֶּקֶת
עַל בִּרְכָּיו שֶׁל בַּעְלָהּ!

בְּתִלֵּיהֶן כִּי תַעֲלֶינָה
שׁוּב עָרִים – הַנְשַׁמּוֹת!
יִשְׁרְצוּ עִם חַוּוֹתֵינוּ:
חֲדָשׁוֹת נִבְנוֹת-קָמוֹת!

תֵּעָקֵר כְּקוֹץ סָפִיחַ
מַשְׂטֵמָה לְעוֹלָמִים,
יִכָּחֵד מָדוֹן וָקֶצֶף
הַמַּפְרִיד אַחִים, עַמִּים!

תַּעֲבוֹר מִכָּל הָאָרֶץ
כָּל מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן!
אַל יְהִי בְּתֵבֵל עֶבֶד,
אַל יְהִי בָהּ כָּל-אָדוֹן!

בְּיָמַי וּבְיָמֵינוּ,
בְּחַיֵּיכֶם, בִּזְמַן קָרִיב,
בְּחַיֵּי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל
וּבְחַיָּיו שֶׁל הַיָּרִיב!

בְּיָמָיו וּבְיָמֵינוּ
תִּוָּשַׁע בַּת יְהוּדָה,
יִשְׂרָאֵל יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח
בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה!
הרבי עליז שמח,
הרבי בין תלמידיו
מטופף בא צעד צעד,
טס מרים שולי בגדיו.

כוח נוער, כוח קסם!
כך היה – כך – בנעוריו!
כף ימחא, ליבו שמח,
בעיניים אושר רב

לוהטים פניו מנחת,
אש תלהט שס"ה גידיו,
בריקוד יצא, יריע
בעדת כל-תלמידיו.

ובדים שלוש בידיים
של הדס – בצהלו
יד זורקה ויד קולטת,
"שטות זו מה הועילה לו?"

הגד-לי – לי לאורח,
מה קרה כאן, כי על כן
הרבי היום שמח,
כה יגיל לב הזקן?

מה ירקוד, יבריק עיניים?
הבמעשר ודמאי
הלכה פסק? בכלאיים
שוב נצח את בית שמאי?

כלום צמאה קרקע למים –
ופתאום גשמי ברכה?
קונסול בא חדש – גר צדק?
ואין יוצאת, אין צוחה?

מה ירקוד זה? מה יריע?
שמחתו זה היא על מה?
השקטה עתה הארץ,
שככה המלחמה?

כלום כשלה, קרסה כבר רומא
המושלת בכיפה?
קמברים כי בקעו גבוליה
חיל פרתים בא וציפה

כערפל כל כרכיה?
אין ממשלת הזדון?
לב אחים שב על אחים כבר,
ואפס ריב ומדון?

לא היה ריב על מסכת,
כל ענין סוגיא אין שם,
אף לא קוצו של יוד, עליה
בית שמאי מסרו נפשם.

מה אם גשם יש או אין?
קונסול הולך, קונסול בא –
הפוליטיקה עומדת,
אין יוצאת באין רוצים בה!

עוד שוקטת בגבוליה
גם ממשלת הזדון,
עוד נושקת חרב חרב
כבימי אסרחדון.

אפס כי עדיין רומא
המושלת בכיפה
כוס התרעלה מלאה,
אף לא נגרעה טיפה.

יש עוד מלחמה בארץ,
ומלחמת בין-אחים
פי שבעה רעה ממנה,
קרבנות אכלה מחים.

לא! כי הרבי יריע,
שמחתו כי נעלה:
הוא לחתונה אורח, –
קול חתן וקול כלה!

בישראל בנו עוד ביית,
ביהודה חדשו עוד קן, –
מפני זה יבריק עיניים
אף ישיש לב הזקן.

בא השב מראה כאן, כיצד
מרקדין לפני כלה.
הך התוף! הך מצלתיים!
גופו קל, רגלו קלה.

בישראל בנו עוד ביית –
כי על כן גדל גילו,
קן חדש - הוא יברכנו...
ואנן מה נען לו?

יפרחו דור בחורינו,
בשפע כוח ובזמן;
תתנוססנה בנותינו
צנועות בחן-קסמן!

יימלא כל תחום ארצנו
קול חתן וקול כלה,
צחוק אישה המתרפקת
על ברכיו של בעלה!

בתיליהן כי תעלינה
שוב ערים – הנשמות!
ישרצו עם חוותינו:
חדשות נבנות-קמות!

תעקר כקוץ ספיח
משטמה לעולמים,
ייכחד מדון וקצף
המפריד אחים, עמים!

תעבור מכל הארץ
כל ממשלת הזדון!
אל יהי בתבל עבד,
אל יהי בה כל-אדון!

בימי ובימינו,
בחייכם, בזמן קריב,
בחיי כל בית ישראל
ובחייו של היריב!

בימיו ובימינו
תיושע בת יהודה,
ישראל ישכון לבטח
בתורה ועבודה!
ביצוע: מרים יעקבי
שנת הקלטה: 12.1958

 פסנתר: נחום נרדי



הקלטות נוספות

פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: אהובה צדוק
שנת הקלטה: 24.7.1953

 פסנתר: נחום נרדי

על השיר

כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.




© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם