אֲהוּבָה צָדוֹק

מאת עמנואל (עמי) ירימי

תחילת הדרך

הזמרת אהובה צדוק נולדה ב-15 בנובמבר 1928 ב"הדסה" בתל אביב להורים ילידי תימן, ראומה וחיים צדוק. בהיותה בת שבע, עברה המשפחה (עם ששת ילדיה) לגור בקרית עבודה בחולון. בעיקבות קונצרט של ברכה צפירה ונחום נרדי ששמעה שם אהובה הקטנה, גמלה בליבה ההחלטה להיות זמרת. "שמעתי את ברכה צפירה בקרית עבודה. היא ונחום הופיעו תחת כיפת השמים בחצר בית הספר "בית חינוך". היא הייתה נפלאה ואני התרגשתי כל כך וכמעט התעלפתי. הייתי ילדה קטנה, עמדו לי דמעות בעיניים ואמרתי לעצמי:כשברכה צפירה כבר לא תשיר, אני אהיה במקומה". לא ידעה אז הילדה הקטנה עד כמה ראתה את הנולד.

השירות הצבאי

לפני שירותה הצבאי שהחל בתקופת מלחמת העצמאות ב1948, עבדה בגן ילדים שנמצא בבית פרטי ברחוב דיזנגוף בתל אביב ליד פינת ארלוזורוב. הגננת הפכה את הבית לגן ילדים ואהובה עבדה שם כעוזרת לגננת. כששרה לפניהם , אמרו לה ילדי הגן "אהובה, את שרה כמו ברדיו".

ללהקת החישטרון הגיעה "במקרה" בתקופת השירות הצבאי באחד מגדודי חטיבת גבעתי. היא ישבה באולם בחולון בו הופיעה הלהקה לפני חיילי הגדוד וכשמנהל הלהקה (טולי רביב) ביקש לדעת אם ישנם זמרים בין הנוכחים באולם, קראו חבריה בשמה והיא עלתה לבמה והגישה את הופעת הבכורה שלה לפני קהל. היא התקבלה מיד ללהקה בה היתה יפה ירקוני הכוכבת. שיר הסולו של אהובה בחישטרון היה "שושנת תימן". בתקופות קשות במלחמה התפזרה הלהקה כדי לשרת גם בתפקידים אחרים ואהובה הצטרפה מידי פעם לנהג אמבולנס כחובשת צבאית ועזרה בהעברת פצועי מלחמה לבית חולים שדה ושם לפי הוראות הרופא השתתפה בטיפול בהם. בתקופות הרגיעה, ה"הפוגות", שב החישטרון לתפקד כלהקת בידור.

עם נחום נרדי

לאחר השחרור מצה"ל היא הצטרפה ללהקת "הכרמל" שהייתה גם היא להקה צבאית בתל אביב ובה השתתפו בין היתר אריק לביא, בומבה צור, יהודה עפרוני ואולי שוקן. במאי הלהקה היה צבי פרידלנד והלהקה הופיעה ברחבי הארץ.

את המלחין נחום נרדי הכירה כשהופיעה עם הלהקה בתיאטרון האהל בתל אביב. הוא פנה אליה וביקש שתצטרף למקהלת הבנות שהקים ושעליה ניצח. היא הצטרפה ובהמשך קיבלה את תפקיד הסולנית הראשית. חברה אחרת באותה מקהלה הייתה הצעירה יונה עטרי. לאחר שנה היא נישאה לנרדי, ויצאה עמו לסיבוב הופעות בשבעים ערים בארצות הברית לפני קהל יהודי וחברי ארגון ה"פארבאנד", שקיבלו אותם בחום. בין היתר, הם הופיעו באולמות הגדולים של ניו יורק - "קארנגי הול", "טאון הול" ו"מדיסון סקוור גארדן". בשובם מסיבוב ההופעות בסוף דצמבר-1953 הגישה אהובה את קונצרט הבכורה הרשמי שלה בישראל באולם 'אהל שם', כשנרדי מלוה אותה, ושניהם זכו לביקורות חמות ביותר. השניים המשיכו להופיע באולמות הקונצרטים, בתכניות האומנותיות של מוסדות שונים ובשידורי רדיו, כשאהובה צדוק מגישה את ביצועי הבכורה לשירים החדשים שחיבר נרדי באותה תקופה.

בנה יאיר מנישואיה לנחום נרדי נולד ב-31.1.1952 ובהשראתו חיברו משה אביגל ונרדי את השיר "מזמור לאברהם יאיר". שיתוף הפעולה האומנותי עם נרדי פסק לקראת סוף 1957, אך הם עדיין הופיעו יחד בקונצרטים ספורים בשנתיים הבאות; פעם נוספת נפגשו על הבמה במאי 1967, בקונצרט שנערך לכבוד נחום נרדי ב'קארנגי הול' בניו יורק, כשאהובה הצטרפה לאומנים אחרים ששרו בליווי המלחין באותו אירוע. לאחר הפסקה בת שלוש שנים (בסוף שנות החמישים) שגרמה לה דלקת פרקים קשה, החלימה ממחלתה והמשיכה להופיע בארץ בקונצרטים ובשחריות לילדים בהם הצטרפו המאזינים הצעירים לשירתה. באותה תקופה שיתפה פעולה גם עם מלחינים אחרים.
 
שותפים בהמשך הדרך

עם המלחין יוסף הדר נפגשה בביתו שם הוא לימד אותה משיריו. שירים אלה נוספו לרפרטואר שלה והוקלטו אחר כך. אמיתי נאמן הזמין אותה אליו לחיפה להציג לפניה מיצירותיו ובעקבות הפגישה הקליטה קבוצת שירים שחיבר. כמו כן שיתפה פעולה עם המלחין עמנואל זמיר והקליטה משיריו. הפזמונאי יחיאל מוהר פנה אליה בשעתו כדי שתלמד את השיר שכתב לאחרונה "לאור הזכרונות" והפנה אותה למשה וילנסקי שילמד אותה את הלחן. הקלטת הבכורה התקיימה באולפני קול ישראל בתל אביב בליווי פסנתר. אריק רודיך עבד איתה על שבעה שירים שהלחין במיוחד עבורה, ביניהם השיר "יחדיו". ברפרטואר שלה נכללו גם שירי המלחינה שרה לוי תנאי אותה פגשה שנים רבות לאחר מכן במקרה, כשביקרה ידידה בבית אבות וכשהיא שרה לפניה שניים משיריה העירה המלחינה "את יודעת ,אני כתבתי את השירים האלה". "כן, אני יודעת" ענתה הזמרת.

פזמונאי שנות הארבעים והחמישים ומלחיני אותם שנים כתבו שירים רבים באוירת החלוציות ובהשראת העצמאות החדשה של היישוב. כתוצאה מכך שירים בעלי גון לאומי חזק מהתקופה ,שירי מלחמה וקוממיות,
שירים הלקוחים מפסוקי התנ"ך ושירי רועים, מצאו את מקומם בהופעות וברפרטואר המוקלט של הזמרת לצד שיריה עם נחום נרדי, שירי הילדים, ריקודי העם ושירים אחרים. השירים "סירתי" "התרגעות" ו"ציפור היופי" (הקטנטה הסמיקה) הם ביטוי לחיבה המיוחדת שלה ללחנים העתיקים של הרומנסות הספרדיות. הקלטותיה משנות החמישים והשישים נעשו בידי חברות התקליטים "גלטון" ו"הד ארצי" ובחלקן באולפני קול ישראל.

בסוף שנות השישים יצרה עם בן דודה אהרון צדוק את "צמד הצדוקים". יחד הם הופיעו במועדון "סברה" בניו יורק. לאחר מכן כשקיבלה הזמנות להופיע כסולנית, היא נשארה בניו יורק, שם נישאה שנית ושם נולדה בתה סיגל. כשהגיע יונתן כרמון לארצות הברית הוא ביקש ממנה להצטרף ל"להקת כרמון" כאחת מן הזמרות בסיבוב הופעות בן חצי שנה שהחל בארה"ב והסתיים בדרום אפריקה. לאחר הסיור הקליטה בארצות הברית תקליט של ריקודי עם ישראלים.

לאחר התאלמנותה בארצות הברית לא גילתה עניין בהופעות במשך זמן רב. היא עזבה את ניו יורק ועברה לגור זמן קצר במיאמי ביץ' כדי להיות בקירבת בנה ואחר כך עברה איתו ללוס אנג'לס. מאוחר יותר חידשה את הופעותיה מידי פעם באירועי הקהילה היהודית והישראלית בארצות הברית.

החזרה לארץ

בשנת 2005 שבה לתל אביב לחיות בקרבת בתה סיגל,שתי נכדותיה ושאר קרובי משפחתה בארץ. באחד הערבים בקיץ של אותה שנה, כשיצאה עם בני משפחתה להופעת זימרה של ידידת המשפחה, "התגלתה" מחדש כאשר בתחילת זמרת השיר "לילה לילה" הפסיקה הסולנית לשיר בעקבות הערת אחד הצופים. בפנותה אל הקהל הודיעה שנמצאת אתם הזמרת שהייתה הראשונה שהקליטה את השיר ובקשה ממנה לעלות לבמה ולשיר אותו במקומה. כך,כמו לפני שנים רבות, שוב התגלתה "במקרה" מחדש הזמרת אהובה צדוק, לאחר העדרות ממושכת מהבמה בישראל. הפסנתרן המלוה באותו קונצרט היה המוסיקאי הצעיר חגי יודן וההערכה ההדדית ביניהם שנבטה באותו ערב הניבה בספטמבר 2007 את המופע המשותף "לילה לילה – מסתורי הקול התימני של אהובה צדוק", בו שרה ב"הופעת בכורה מחודשת" בישראל, משיריה הישנים לצד שירים חדשים. בעקבות המופע היא הקליטה מחדש את השיר "לילה לילה" בגירסה קסומה בליווי מקהלת "עדי" ובעיבוד חגי יודן המלוה אותה בפסנתר. לשניים יש תכניות למופעים נוספים ובינתיים ממשיכה אהובה צדוק בהופעותיה לפני קהל השבוי בקסמה.

מספרים על אהובה

שירים אחדים משירי הילדים ששרה (דני גיבור, חמש שנים, נומי נומי ואחרים) נחרתו בעצמה רבה בתודעתם של מאזיניה הצעירים בגלל העצב או השמחה שהיו נסוכים במילותיהם, בלחניהם ובתמסורת. את שיר הערש "נומי נומי" לא יכלה הזמרת עצמה לשיר לבתה הקטנה סיגל כיון שהפעוטה פרצה בבכי ברגע ששמעה אותו. היא לא הייתה היחידה.

"בימים רחוקים-רחוקים, כשעוד הייתי ילד פעוט" כותב חוקר המוח והמשורר צבי עצמון (במאמר "תאים של אמפתיה"), "היתה אמי זכרונה לברכה ממהרת לסגור את הרדיו כל אימת שהושמע שירהּ של מרים ילן-שטקליס 'דני גיבור', שאם לא כן הייתי פורץ בבכי מר. לוּ נתבקשתי אז להסביר את פשר הבכי ודאי שלא הייתי יכול, אלא היו 'זולגות הדמעות מעצמן'. איזו אווירה של עלבון וכאב חִלחלה מן המילים פנימה וחוללה בנפשי תחושה מרה שמצאה לה פורקן בבכי". אמנם המחבר לא ציין מי שרה את השיר אך קרוב לודאי שרבים מילדי שנות הארבעים והחמישים, חוו חוויה דומה כששמעו את השיר "דני גיבור" מפי אהובה צדוק , זמרת השיר באותה תקופה.
"לאהובה צדוק יש מקום של כבוד בערמת הזיכרונות שלי" כותב החוקר ירון לייבוביץ (באתר הנקרא "היקום של אלי אשד"). "בתור ילד אני זוכר את קולה החם והמלא... שהתנגן מתוך תקליט שנקרא שלושים ושישה שירים לפעוטות...אני זוכר שאחד השירים שאהובה צדוק שרה היה הכי אהוב עלי. הזדהיתי מאוד עם הקיפוד שרצה לרקוד ובסוף רקד לבדו, וקולה החם נתן משמעות מסויימת לצערו של דני כשדמעותיו זלגו מעצמן כשנורית הלכה לשחק עם ילד אחר (דני גבור)." שיר אחר שלה "ליילה ליילה" הוא מכנה בשם "שיר מצמרר" ומסביר " אם מקשיבים למילים, הסיפור המרגיע כביכול את הילדה, כדי שתעצום את עיניה, הוא על שלושה פרשים שאחד היה טרף... שני מת בחרב... וזה שנותר... את שמך לא זכר... כלומר שניים שמתו ועוד אחד שלא יודעים מה קרה לו. אני זוכר שר את השיר המצמרר הזה בערבי שירה בתנועת הנוער..."
"ואיך לא אזכיר את האמפטיה לצרכיו הרגשיים של הילד" כותב יוסף עוזר על שיר לפורים (באתר "הזמנה לפיוט") ב"לכולנו לכולנו/ על ראשינו זר/ כל אחת מאתנו/ היא מלכת אסתר... שביצעה אהובה צדוק למילותיו האווריריות של לוין קפניס ולחנו מלא האושר של נחום נרדי ".

יום לפני קונצרט הבכורה הרשמי שלה, נכתב עליה בעיתון 'דבר' (29 בדצמבר, 1953): "היא חוננה בנפש מוסיקלית רגישה, ובקול ערב וחם הגוון, בחן המיוחד של זמרתה היא שובה את ליבות המאזינים ויוצרת קונטקט אינטימי עם הקהל". לאחר אותו קונצרט שיבח המבקר ד"ר ל. רייכנשטיין את "קולה הערב והחינני הנאמן לרוח השיר", "חוש דק מאד בבחירת אמצעי הבעה ותנועה", "והליריזם שלה הציורי נוגע עד הלב" ('דבר', 8 בינואר, 1954).  כשהופיעה בקפריסין ב-1960 עם רקדני 'הפועל', כינו אותה עיתונאי האי "מרילין מונרו התימנית", והעיתונים 'קיפרוס מייל' ו'הרווגה' כתבו: "אהובה צדוק כבשה את הקהל"... "קול של עצב ושל שמחה שכבש את לב תושבי ניקוסיה".

קולה הייחודי

אהובה צדוק לא למדה פיתוח קול מעודה כי קולה היה מוצב טבעית במקומו הנכון; תופעה נדירה למדי אצל זמרות. הפעם הראשונה בה היא קיבלה הדרכה מוסיקאלית לאחר תקופת ה"חישטרון" הייתה מהפסנתרן והמלחין נחום נרדי שקודם לכן עבד עם ברכה צפירה. לאחר מכן עבדה עם מלחינים אחרים שאת שיריהם ביצעה והקליטה. את קריירת הזמרה שלה התחילה עם קול בעל גון מצו שנטה לאלטו אפל בעל ויברטו מצלצל שעם הזמן הלך והעמיק עוד יותר כקול אלטו. מפעלה המוסיקאלי בשיתוף הפעולה עם מלחיני דורה, בהופעותיה ובהקלטותיה, קבע את הזמרת אהובה צדוק כאחת מדמויות המפתח בזמר העברי.

תודה לזמרת אהובה צדוק שהסכימה להתראיין לצורך כתיבת הביוגרפיה ואישרה את פרטיה.


בתמונה: אהובה צדוק, מרץ 2008 (צילום: אורה שמחי)

עוד על אהובה צדוק מתוך היקום של אלי אשד