מילים (5 גרסאות)
מָה אֹהַב אוֹתָךְ,
כָּל לִבִּי כָּל נַפְשִׁי
נְתוּנִים הֵם לָךְ!
כָּל הַלַּיְלָה אִישַׁן דֹם
וְעַל רְחוֹבוֹת אֶחֱלֹם
רְחוֹבוֹת שֶׁבִּיהוּדָה.
מַה אֹהַב אוֹתָךְ
כָּל לִבִּי, כָּל נֶפְשִׁי
נְתוּנִים לָךְ.
כָּל הַלַּיְלָה אֶשְׁכַּב דֹּם
רַק עָלַיִךְ אֶחֱלֹם
בֶּן שֶׁמֶן בִּיהוּדָה
מָה אֹהַב אוֹתָךְ
כָּל לִבִּי וְכָל נַפְשִׁי
נְתוּנִים לָךְ
כָּל הַלַּיְלָה אֶשְׁכַּב דֹּם
רַק עָלַיִךְ אֶחֱלֹם
דְּגַנְיָה בֵּית שֶׁלָּנוּ!
יהודית הס-סלע-וינר (מוסיקאית), היחידה מביניהם שנשארה בדגניה ב', היא שהפכה את המנון בן-שמן להמנון דגניה ב' בשינויים קלים בלבד*. אסף וזאבה, שניהם לא הכירו/זכרו את "הללו לדבורה" ששרנו פעמים רבות כבית שני ל"המנון" (אצלי זה בא אוטומטית). אין לי מושג מי לימד אותנו את הצירוף הזה של ההמנון ל"הללו לדבורה".
קיימת אפשרות נוספת, פחות סבירה לאור עדויותיהם של אסף ושל זאבה, כי את השיר הביאו לדגניה ב' גורדוניסטים שעלו ארצה ב-1933, עבדו תחילה ברחובות ובשנת 1934 עברו לדגניה ב'. הוריה של לוז היו בין אותם הגורדוניסטים.
*מנגינת השורה הראשונה שונתה מעט (ביחס לגרסאות אחרות הידועות לנו), ככל הנראה כדי להקל על תופעת צימרמן. (ראו הפניה לביצוע ב"על השיר")
נורית מציינת כי לשורה השלישית בבית הראשון וריאציה הזכורה לחלק מהחברים: "כָּל נַפְשִׁי וּמְאוֹדִי".
מָה אֹהַב אוֹתָךְ
כָּל לִבִּי וְנַפְשִׁי
נְתוּנִים רַק לָךְ!
כָּל הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם
רַק עָלַיִךְ אֶחֱלֹם
בְּאֵר אוֹרָה שֶׁבַּדָּרוֹם.
אליהו הכהן, מפקד חוות באר-אורה בשנות החמישים, זוכר גם הוא את השיר.
הקלטות (3)
על השיר
עוד באותה מנגינה: "הללו לדבורה", ושם מידע נוסף על מקור המנגינה.
האזינו לגרסה של דגניה ב' בסרטון חגיגות היובל לקבוצה (תזמון 1:11).
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
קישורים ומשאבים (2)
שלמה טולדו, מנהל מחלקת אומנויות הבמה והפקות בעיר רחובות, מספר על הקלטת ההמנון והפצתו במסגרת חגיגות ה-120 לעיר (פברואר 2010):
הרעיון היה של הכוריאוגרפית שרון גרסון, ילידת העיר רחובות, שגדלה כמו רוב ילדי העיר על השיר "רחובות את ביהודה". היא הגיעה אל ועדת ההיגוי של חגיגות ה-120 לעיר רחובות עם רעיון לחבר ריקוד פשוט וחביב שכל ילדי העיר ילמדו וירקדו בחגיגות. גרסון חברה אל המנהל המוסיקלי של בימת הנוער - גם הוא בן העיר ומוסיקאי מוכשר, והוא שילב בין סלוגן החגיגות "מרגישים את הקצב ברחובות" ובין השיר "רחובות את ביהודה", והרי המנון קליט בן שתיים וחצי דקות. בהקלטת השיר השתתפו הזמר מומי לוי, בן העיר, וקובי מור, זמר מחבורת הזמר הרחובותיים, לצד קבוצת בנות מוכשרות מבימת הנוער. לאחר הקלטת ההמנון שוכפלו עשרות דיסקים, ושרון גרסון יצאה לכל בתי הספר, הגנים, להקות המחול והסטודיו בעיר ללמד את המורים, הגננות והמדריכים את הריקוד. מאז מתפשטים הריקוד והשיר ברחובות!
וידיאו:
ביצוע