מילים (2 גרסאות)
הַלַּיְלָה בָּא, עָנָן עַל הַצַּמֶּרֶת,
וְקַר לְךָ וְרוּחֲךָ נִרְגָּז.
נִדְמֶה לְךָ שֶׁכָּל אִשָּׁה עוֹבֶרֶת
אֵינֶנָּה זֹאת מַה שֶּׁהָיְתָה אֵי-אָז.
אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה.
אַךְ גַּם לִבִּי כָּמוֹךָ נֶאֱנָח:
הָיוּ לֵילוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ עַד שַׁחַר
וְכָל בָּחוּר הָיָה אַחֵר כָּל כָּךְ
הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים,
אַתֶּם אֶת זֹאת אוּלַי אֵינְכֶם זוֹכְרִים.
אֶחָד אֲשֶׁר חִבְּקַנִי -
אֶת כָּל חַיָּיו חִבֵּק,
אֶחָד שְׁנְּשָׁקַנִי -
אֶת כּוֹכָבוֹ נִשֵּׁק.
אֶחָד אָמַר: זִכְרִינִי,
אָרוּר מֵפֵר הַבְּרִית!
אֶחָד אָמַר: הַמְתִּינִי,
כִּי לִי אַתְּ לְתָמִיד.
אַתֶּם אֶת זֹאת אוּלַי אֵינְכֶם זוֹכְרִים,
הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים.
הָיֹה הָיוּ, הָלְכוּ וְלֹא יָשׁוּבוּ.
הָיֹה הָיוּ. טוֹבִים וַאֲהוּבִים.
כֵּן, כָּכָה זֶה. עַל כֵּן הַשִּׁיר עָצוּב הוּא,
כִּי אֶת הַטּוֹב לוֹקֵחַ אֱלֹהִים.
אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה.
בָּחוּר וְטוֹב – בָּחוּר הוּא וְגַם טוֹב.
אַךְ לָמָּה זֶה רַק הַמֵּתִים עִם שַׁחַר
יוֹדְעִים תָּמִיד אַחֶרֶת לֶאֱהֹב?...
הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים...
הַיּוֹם בּוֹנִים פֹּה אֶרֶץ לְתִפְאֶרֶת,
וְשִׁיר חָדָשׁ. וּפֶרַח. וּנְעוּרִים.
וְהַבָּנוֹת לוֹבְשׁוֹת שִׂמְלָה אַחֶרֶת.
כֵּן כֵּן, אֲבָל... אֵיפֹה הַבַּחוּרִים?
אֵיפֹה הֵם? שָׁר הָרוּחַ בַּשַּׁלֶּכֶת.
אֵיפֹה-אֵיפֹה הֵם? שִׁירוּ עִמָּדִי,
כִּי קַר כָּל-כָּךְ בִּלְעֲדֵיהֶם לָלֶכֶת
וְאֵין זוֹכֵר אוֹתָם עוֹד מִלְּבַדִּי.
הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים...
וְקַר לְךָ וְרוּחֲךָ נִרְגָּז.
נִדְמֶה לְךָ שֶׁכָּל אִשָּׁה עוֹבֶרֶת
אֵינֶנָּה זֹאת מַה שֶּׁהָיְתָה אֵי-אָז.
אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה.
אַךְ גַּם לִבִּי כָּמוֹךָ נֶאֱנָח:
הָיוּ לֵילוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ עַד שַׁחַר
וְכָל בָּחוּר הָיָה אַחֵר כָּל כָּךְ
הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים,
אַתֶּם אֶת זֹאת אוּלַי אֵינְכֶם זוֹכְרִים.
אֶחָד אֲשֶׁר חִבְּקַנִי -
אֶת כָּל חַיָּיו חִבֵּק,
אֶחָד שְׁנְּשָׁקַנִי -
אֶת כּוֹכָבוֹ נִשֵּׁק.
אֶחָד אָמַר: זִכְרִינִי,
אָרוּר מֵפֵר הַבְּרִית!
אֶחָד אָמַר: הַמְתִּינִי,
כִּי לִי אַתְּ לְתָמִיד.
אַתֶּם אֶת זֹאת אוּלַי אֵינְכֶם זוֹכְרִים,
הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים.
הָיֹה הָיוּ, הָלְכוּ וְלֹא יָשׁוּבוּ.
הָיֹה הָיוּ. טוֹבִים וַאֲהוּבִים.
כֵּן, כָּכָה זֶה. עַל כֵּן הַשִּׁיר עָצוּב הוּא,
כִּי אֶת הַטּוֹב לוֹקֵחַ אֱלֹהִים.
אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה.
בָּחוּר וְטוֹב – בָּחוּר הוּא וְגַם טוֹב.
אַךְ לָמָּה זֶה רַק הַמֵּתִים עִם שַׁחַר
יוֹדְעִים תָּמִיד אַחֶרֶת לֶאֱהֹב?...
הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים...
הַיּוֹם בּוֹנִים פֹּה אֶרֶץ לְתִפְאֶרֶת,
וְשִׁיר חָדָשׁ. וּפֶרַח. וּנְעוּרִים.
וְהַבָּנוֹת לוֹבְשׁוֹת שִׂמְלָה אַחֶרֶת.
כֵּן כֵּן, אֲבָל... אֵיפֹה הַבַּחוּרִים?
אֵיפֹה הֵם? שָׁר הָרוּחַ בַּשַּׁלֶּכֶת.
אֵיפֹה-אֵיפֹה הֵם? שִׁירוּ עִמָּדִי,
כִּי קַר כָּל-כָּךְ בִּלְעֲדֵיהֶם לָלֶכֶת
וְאֵין זוֹכֵר אוֹתָם עוֹד מִלְּבַדִּי.
הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים...
מקור:
"משה וילנסקי : תמיד כלניות תפרחנה"
, הוצאת הקיבוץ המאוחד
, תשל"ח
, 42
–43
על הגרסה: השורה האחרונה בפזמון כתובה במקור (ראו "היו לילות, שירי הזמר של יעקב אורלנד" עמ' 42): אבל היו כאלה בחורים. יש השרים אותה ולא את השורה המופיעה כאן (למשל: שמרית אור, אתי קארי)
אִם נִשְׁבָּעִים לִי אַהֲבָה עַד נֵצַח
וְאִם אוֹמְרִים הַבַּחוּרִים רַק אַתְּ [?]
אָז יֵשׁ תַּלְתַּל רוֹעֵד לִי עַל הַמֵּצַח
וּמִתְנַפְנֵף וְשָׁר לוֹ הַתַּלְתַּל
אַתֶּם טוֹבִים, אַתֶּם יְפֵי עֵינַיִם
אַתֶּם גְּבוֹהִים כַּלַּיְלָה בַּמִּדְבָּר
אַתֶּם יוֹדְעִים בָּאַהֲבָה כִּפְלַיִם
אַף עַל פִּי כֵן זֶה לֹא אוֹתוֹ דָּבָר
וְאִם אוֹמְרִים הַבַּחוּרִים רַק אַתְּ [?]
אָז יֵשׁ תַּלְתַּל רוֹעֵד לִי עַל הַמֵּצַח
וּמִתְנַפְנֵף וְשָׁר לוֹ הַתַּלְתַּל
אַתֶּם טוֹבִים, אַתֶּם יְפֵי עֵינַיִם
אַתֶּם גְּבוֹהִים כַּלַּיְלָה בַּמִּדְבָּר
אַתֶּם יוֹדְעִים בָּאַהֲבָה כִּפְלַיִם
אַף עַל פִּי כֵן זֶה לֹא אוֹתוֹ דָּבָר
על הגרסה: בית ששרה רק שושנה דמארי (בקטע הוידאו המקושר מהאתר). לא ברור מי כתב אותו ומתי. הוא אינו מופיע בכתב היד של השיר בארכיון וילנסקי ולא בספר "היו לילות, שירי הזמר של יעקב אורלנד".
הקלטות (8)
על השיר
יש תיעוד כי השיר הושר בתכנית "מתח גבוה", תכנית מס' 16 של תיאטרון "לי-לה-לו" (בכורה: 4 בפברואר 1950). הקלטה מסחרית ראשונה של ביצוע שושנה דמארי ראתה אור ב-1951. עם זאת, לפי עדותו של יעקב אורלנד בחלק השני של תכנית הרדיו "שלא ייגמר לעולם" (תזמון 42:07) השיר נכתב לפני מלחמת העצמאות:
את "היה היו אי פעם בחורים" כתבתי לתיאטרון הסטירי "לי לה לו" ואני יודע שהתהפכו קצת היוצרות של הבנת השיר, מפני שכשאני כתבתי אותו זה היה שיר סטירי ככה של בחורים, ואחרי המלחמה השיר קיבל משמעות אחרת הרבה יותר רצינית ... שנפלו בחורים.
ביצועים נוספים:
- שושנה דמארי והרכב קולי וכלי בניצוח שמעון כהן (לצפייה)
- שמרית אור (וידיאו מתוך פסטיבל עין גב 2009, אירוע משירי מרדכי זעירא ויעקב אורלנד)
- הכל עובר חביבי
- אתי קארי (סרטון מתוך ערב שירי "לי לה לו" במרכז עינב)
- שי טרי (במסגרת "כיתת השיר הישראלי" בהדרכת שמעון כהן, אפריל 2015)
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תווים (1)
תווים
🔗
תיווי: הלל אילת
מבוסס על:
"משה וילנסקי : תמיד כלניות תפרחנה"
, הוצאת הקיבוץ המאוחד
, תשל"ח
, 43
תיווי: הלל אילת

