היה היו אי פעם בחורים ♫

הַלַּיְלָה בָּא, עָנָן עַל הַצַּמֶּרֶת,
וְקַר לְךָ וְרוּחֲךָ נִרְגָּז.
נִדְמֶה לְךָ שֶׁכָּל אִשָּׁה עוֹבֶרֶת
אֵינֶנָּה זֹאת מַה שֶּׁהָיְתָה אֵי-אָז.
אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה.
אַךְ גַּם לִבִּי כָּמוֹךָ נֶאֱנָח:
הָיוּ לֵילוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ עַד שַׁחַר
וְכָל בָּחוּר הָיָה אַחֵר כָּל כָּךְ

הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים,
אַתֶּם אֶת זֹאת אוּלַי אֵינְכֶם זוֹכְרִים.
אֶחָד אֲשֶׁר חִבְּקַנִי -
אֶת כָּל חַיָּיו חִבֵּק,
אֶחָד שְׁנְּשָׁקַנִי -
אֶת כּוֹכָבוֹ נִשֵּׁק.
אֶחָד אָמַר: זִכְרִינִי,
אָרוּר מֵפֵר הַבְּרִית!
אֶחָד אָמַר: הַמְתִּינִי,
כִּי לִי אַתְּ לְתָמִיד.
אַתֶּם אֶת זֹאת אוּלַי אֵינְכֶם זוֹכְרִים,
הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים.

הָיֹה הָיוּ, הָלְכוּ וְלֹא יָשׁוּבוּ.
הָיֹה הָיוּ. טוֹבִים וַאֲהוּבִים.
כֵּן, כָּכָה זֶה. עַל כֵּן הַשִּׁיר עָצוּב הוּא,
כִּי אֶת הַטּוֹב לוֹקֵחַ אֱלֹהִים.
אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה.
בָּחוּר וְטוֹב – בָּחוּר הוּא וְגַם טוֹב.
אַךְ לָמָּה זֶה רַק הַמֵּתִים עִם שַׁחַר
יוֹדְעִים תָּמִיד אַחֶרֶת לֶאֱהֹב?...

הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים...

הַיּוֹם בּוֹנִים פֹּה אֶרֶץ לְתִפְאֶרֶת,
וְשִׁיר חָדָשׁ. וּפֶרַח. וּנְעוּרִים.
וְהַבָּנוֹת לוֹבְשׁוֹת שִׂמְלָה אַחֶרֶת.
כֵּן כֵּן, אֲבָל... אֵיפֹה הַבַּחוּרִים?
אֵיפֹה הֵם? שָׁר הָרוּחַ בַּשַּׁלֶּכֶת.
אֵיפֹה-אֵיפֹה הֵם? שִׁירוּ עִמָּדִי,
כִּי קַר כָּל-כָּךְ בִּלְעֲדֵיהֶם לָלֶכֶת
וְאֵין זוֹכֵר אוֹתָם עוֹד מִלְּבַדִּי.

הָיֹה הָיוּ אֵי-פַּעַם בַּחוּרִים...