מילים: אלכסיי פאטיאנוב
תרגום: אברהם לוינסון לחן: ואסילי פאבלוביץ' סולוביוב-סדוי כתיבה (בשפת המקור): 1944 הלחנה: 1944
|
איזי הוד  |
חבורת שהם  ביצוע:
גיאורגי וינוגראדוב, מקהלת הצבא האדום 
מקהלת הצבא האדום עם הסוליסט, המומחה הגדול לביצוע השיר הזה, גיאורגי וינוגרדוב, לו עצמו היו ארבע גרסאות שונות של השיר.
השיר העברי הוא תרגום השיר הסובייטי Соловьи ("זמירים").
מרחיב אלי סט:
השיר בעל מבנה ייחודי שבו הפזמון החוזר הוא גם תחילתו של השיר, ואולי רמז לכך שצריך גם להבין את השיר לא בצורה פשטנית. השיר נחשב לאחד האהובים שבשירים הרוסיים מתקופת מלחמת העולם השנייה ואולי היחיד שיכול להיחשב כ"שיר מחאה" כנגד המלחמה. בניגוד למרבית שירי המלחמה הסובייטים, שהם שירי גבורה ושירי הלל, "הזמיר" נותן ביטוי לרגשות אנושיים פשוטים כמו געגועים למשפחה ולבית. "לב" השיר הוא פנייה לכאורה לזמירים שלא "יפריעו" בציוצם לחיילים שנהרגו והגיעו למנוחתם האחרונה (אולי ההשראה ל"הניחו להולכים" ב"שיר לשלום" של יעקב רוטבליט). לפי השורה האחרונה של הבית הראשון (בשיר המקורי) הזמירים אינם זמירים רגילים אלא "זמירי שירה מטורפים", כשהרמיזה היא בגנות מי ששרים שירי מלחמה "מגויסים" ובגנות שולחיהם.
צביקה דרור (1926) מספר:
מן הסתם זה קרה בהפוגה בתחילת 1949. אל הבסיס של קצין התרבות (היום ק. חינוך) של חזית הדרום הגיע בחור שהציג את עצמו כ"גארי, גארי ברתיני". עולה שעלה מבסרביה (היום - מולדבה), בנו של המשורר ק"א ברטיני שכתב בעברית עוד בגולה. תפקידו היה לנהל שירה עם החיילים. בשעות הפנאי שוחחנו ושמעתי ממנו סיפורים נוגים משם. ערב אחד בעודנו צועדים פתח בשיר "סאלוביי" ברוסית. אינני זוכר אם שר גם את הנוסח העברי: "הזמיר". הוא ניסה "בכוח" ללמד אותי, נכה צלילים כמוני, את השיר. קסמו של השיר מלווה אותי מאז. מגארי שמעתי: "זהו שיר החיילים היפה ביותר", ועל זאת חזרתי כל אימת שנשמע השיר.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תווי השיר הסובייטי